תא"ק 39420-12-14 מג'לס אלאסכאן נ' אסעד ואח'

1.התובעת, שהיא חברה המאוגדת כדין בישראל, העניקה לנתבע 1 הלוואה בסך 55,000 דולר לצורך בניית יחידת מגורים בהתאם להסכם הלוואה מיום 18.2.2007. על הנתבע 1 היה לסלק את ההלוואה ב-168 תשלומים חודשיים שווים ורצופים על סך 358 דולר כל אחד החל מיום 1.1.2009 ועד יום 1.12.2022. לטענת התובעת הנתבע 1 שילם סך של 8,642 דולר בלבד ונותר חייב סך של 51,502 דולר. על כן הוגשה על ידה התביעה דנן בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת החוב העומדת נכון ליום 8.10.14 על סך 192,462 ₪. הנתבעים 4-2 נתבעו כערבים לחוב ההלוואה.

2.הנתבע 4 לא הגיש בקשת רשות להתגונן. בנסיבות אלה ונוכח אישור המסירה שהומצא אני קובעת כי התובעת זכאית לאחוז בפסק דין נגד הנתבע 4 ופסק דין סופי יינתן לאחר שתוכרע התביעה נגד הנתבע 1 (עמ' 4 ש' 20-19).

3.הנתבעים 3-1 (להלן: הנתבעים) הגישו בקשת רשות להתגונן ולגביה ניתנת ההחלטה דנן. יוער כי אמנם הנתבעים 3-2 לא התייצבו לדיון היום, אך בהסכמת התובעת ניתנת החלטה גם בבקשתם על יסוד התצהירים שהגישו (עמ' 4 ש' 18-17).

4.בבקשתם טענו הנתבעים להעדר יריבות. בהקשר זה הכחישו את מתן ההלוואה על-ידי התובעת. לטענתם גוף אחר פלסטיני המחזיק בשם דומה לתובעת פרסם בעיתונות ואף הודיע לנתבע 1 עצמו שהוא הגוף הרשמי והמוסמך שנתן את ההלוואה כך שכל תשלום לחשבון אחר מלבד לחשבונו לא יחשב כתשלום על חשבון ההלוואה. בהתאם נטען כי הוצגו לפני הנתבע 1 על-ידי אותו גוף פלסטיני מסמכי ההלוואה המקוריים לרבות שטרי חוב חתומים במקור. בעדותו הוסיף הנתבע 1 כי שילם לאותו גוף פלסטיני מקדמה של 1,000 דולר והסדיר את אופן ביצוע תשלום יתרת ההלוואה מחשבון שפתח. הנתבעים אף חולקים על גובה החוב הנתבע. כן הועלתה טענה כי התובעת מקיימת פעילות כלכלית-עסקית-בנקאית ללא קבלת רישיון מתאים כנדרש לפי חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981. ככל שמדובר בנתבעים 3-2 שהם ערבים לחוב ההלוואה הועלו טענות בדבר היותם ערבים מוגנים ואי התקיימות התנאים בדין להגשת תביעה נגדם בטרם מוצו ההליכים נגד הנתבע 1. לשם השלמת התמונה אוסיף כי בהמשך להערות בית המשפט הנתבעים לא עמדו על טענתם בדבר עיכוב ההליכים בשל תניית הבוררות (עמ' 4 ש' 23).

5.טענות אלה של הנתבעים באות בגדרי הגנה אפשרית ועל כן על-פי ההלכה המושרשת על מנת ליתן לנתבעים יומם בבית המשפט קמה הצדקה למתן רשות להתגונן. עם זאת טענות הנתבעים אינן נקיות מקשיים ובעיקר הטענה בדבר העדר יריבות עם התובעת. זאת נוכח העובדה שהנתבע 1 אינו חולק כי הסכם ההלוואה נעשה מול התובעת ונחתם במשרדיה וכי כספי ההלוואה הועברו לחשבונו מחשבונה של התובעת (עמ' 1 ש' 15, 17, 27; עמ' 2 ש' 16-8). כמו כן אין מחלוקת כי מזה זמן הנתבע 1 אינו משלם כלל את התשלומים המגיעים ממנו כהחזר להלוואה שקיבל. התובעת טענה לחוב פיגורים בסך 23,622 דולר (עמ' 2 ש' 31-26). זאת ועוד מתברר כי נוכח אי הבהירות בשאלת זהות הגורם המלווה הנתבע 1 קיבל ייעוץ משפטי לפיו לא ישלם תשלומים נוספים לאותו גוף פלסטיני (עמ' 3 ש' 7-1). בנסיבות אלה הסכים ב"כ הנתבעים להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית לפי שיקול דעת בית המשפט, על יסוד הטיעונים שנשמעו (עמ' 3 ש' 18-17). לאחר שנתתי דעתי לאלה ולכל האמור לעיל, ובכלל זה לגובה החוב שנותר ולגובה חוב הפיגורים בגדרו, גם אם אניח כי יש בפי הנתבעים טענות כאלה ואחרות כלפי גובה החוב, וכן נתתי דעתי לטענות בדבר קשייו הכלכליים של הנתבע 1, אני מורה כי ההפקדה שתהווה תנאי למתן רשות להתגונן תעמוד על סך של 40,000 ₪ וניתנת שהות להפקיד סכום זה עד יום 16.2.16.

6. המזכירות תמציא החלטה זו באמצעות הפקס.

התיק יובא לעיוני ביום 17.2.16.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: