תא"ק 39400-09-14 בדראן נ' סלאמה

בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה לסילוק ידו של המבקש משטח ציבורי של הבניין, שבבעלות התובע ובני משפחתו. המבקש גר בדמי מפתח בדירה בקומה השנייה של בניין מגורים, ברחוב התשעים ושלוש (הנזירות) 5 חיפה, לפי חוזה מיום 1/10/1977. גם התובע גר בבניין.

התביעה לפינוי הוגשה ביום 16/9/14, בשתי טענות: השתלטות על שטח ציבורי של הבניין ואחסון גרוטאות תוך גרימת מטרד, והשתלטות על חניה בקומת הקרקע בצמוד לדירת המבקש.

טענות הצדדים:

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ולחילופין מחיקת כותרת, והתקיים דיון, בו נחקר המבקש נגדית, הוגשו מוצגים והטענות סוכמו בעל פה.

המשיב טוען כי המבקש פלש לשטח בקומת הקרקע ללא היתר, ומשתמש בו לאחסון בקבוקים, חביות, גרוטאות, חלקי מתכת ודברים שונים אחרים. שימוש זה לטענת המשיב גורם לו וליתר דיירי הבניין מטרד ואי נוחות, מהווה מפגע תברואתי, פוגע באיכות חיי דיירי הבניין ויש בו כדי פגיעה בזכויותיו הקנייניות של המשיב ואחיו. כמו כן, השתלט על שטח מסביב, בצד המזרחי של הבניין, מחנה רכביו בחניה שיחד לעצמו, ללא כל זכות חוקית לכך, ובשונה מה"פ (שלום ת"א) 18045-04-10 מרסה נ' ויינברג ואח' (פורסם בנבו, 3/10/2011), אין המדובר כאן בעניין ארעי כגון סוכה בחג הסוכות, אלא בפגיעה מהותית בזכויות הבעלים. הבניין אינו רשום כבית משותף ולפיכך כל השטח שאינו רשום בהסכם השכירות, הוא בבעלותם הבלעדית של הבעלים.

בדיון הציג המשיב את חוזה השכירות המוגנת (מש/2), תמונה של רכב הנתבע בחניה (מש/1) ותלונה שהגיש לעיריית חיפה בגין השתלטות ומפגע תברואתי חמור (מש/3). המבקש אישר את החוזה, את חניית רכבו במקום המצולם ואת פניית העיריה אליו עקב התלונה.

המשיב דורש סילוק ידו של המבקש מהשטח שמסביב לבניין, תוך פינוי כל חפציו והדברים המאוחסנים על ידו, וכן שימנע בעתיד ממנו שימוש בשטח בכל צורה שהיא לרבות לצרכי חניה, ללא הרשאה ומתן זכות מפורשת מהבעלים.

המבקש מכחיש את המתואר בכתב התביעה, לפיו אזור החצר הפך למפגע סביבתי בשל התנהגותו, לטענתו, אין להן קשר למציאות, אלא ההיפך הוא הנכון, הוא אשר דאג לנקות, לסדר ולטפח את השטח המשותף שבקומת הקרקע מסביב לבניין באישור והסכמת כל דיירי הבניין לרבות הסכמתו של התובע ואחיו, וזאת מבלי לפגוע בזכותם להחזיק בנכס. המבקש צירף כבר לבקשתו תמונות בשחור לבן (נספח ג' לבקשה) ובדיון צירף הגיש לבקשתי את התמונות בצבע (מב/1).

לטענת המבקש, מדובר בשטח שהיה מוזנח שנים רבות, אליו הושלכו פחי זבל ופסולת, התאפיין בסירחון תמידי, אשר פגע בתדמיתו של הבניין כולו, מעולם לא טופל או נוקה כראוי על ידי מי מהדיירים, או על ידי הבעלים כחובתם בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 והמבקש הוא האדם היחיד שדאג לנקות ולטפח את השטח מזה 23 שנים ועל חשבונו בלבד וזאת באישור והסכמת הדיירים וחתימתם (נספח א' לבקשה), לרבות המשיב, שעודד את המבקש לשמור על הנקיון והגינון במקומו כבעלים. המבקש הכחיש בבקשתו אחסון בקבוקים או מיני דברים אחרים, וטען ההיפך, כי הוא אשר פינה את השטח המדובר מבקבוקי מתכת ופסולת, ועל כן שומר לעצמו את זכות הקיזוז.

המבקש מוסיף כי טענת השתלטות על השטח הנטען נטענה לראשונה לפני כמה חודשים, ומהווה מצג שווא ותיאור מוטעה לעובדות הקיימות בפועל בשטח, כאשר המשיב במשך 23 שנים, לא הביע התנגדות ולא מעורבות בשום צורה לשימוש הנתבע בשטח, ולפעולותיו. המבקש טוען כי יש בתביעה משום נסיון ל"עשיית עושר ולא במשפט".