תא"ק 39397-10-14 בנק פועלים נ' בר חן

העניין שבפני, בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בפני התובענה. הבקשה נתמכת בתצהיר מטעם הנתבע.

בקשת הנתבע כמעט ואינה מכילה טענות הגנה. הנתבע מספר כי עקב שינוי במצבו התעסוקתי נקלע לקשיים כלכליים, ביקש את פריסת החיוב המוטל עליו ושאינו מוכחש על ידו, לתקופה ממושכת, וכן מציין הנתבע מצב אישי קשה עקב פטירת בן משפחה קרוב בתקופה הרלוונטית לטענותיו; מעבר לכך מתאר הנתבע כי קיבל הלוואות מאת התובע מעת לעת, ומודה הוא בנטילת האשראי לגופו של עניין, ובנוסף נטען כי יתרת החוב העדכנית הינה תוצאה של הצטברות חיובי בגין אשראי אשר ניטל בעבר.

טענות הנתבע בהקשר זה, אינה טעונה בירור עובדתי, ואפילו אם נקבל את כל האמור בתצהירו של הנתבע כאמת לאמיתה, אין בכך כדי לשמש מגן בפני התובענה, ואפילו לא במקצתה.

הנתבע אינו מכחיש את החיוב, למעט טענה שהובטח לו כי החיוב בהלוואה (שעמד במועד הרלוונטי ע"ס 180,000 ש"ח) יוסדר בתשלומים ע"ס 1,000 ש"ח.

בהינתן שמדובר בטענת ההגנה היחידה אשר הועלתה על ידי הנתבע (למעט אמירה סתמית, כללית ולא מפורטת בהקשר של היקף החבות), אין תוחלת לבקשה, ואין בה יותר מאשר טענת סרק נטולת תוכן, הנטענת תוך התעלמות מהנתונים העובדתיים הרלוונטיים של המחלוקת שבין הצדדים.

ברי כי גם אם הוצע הסדר שיביא להחזר חודשי בהיקף של מחצית האחוז מהחיוב (רעיון שאינו סביר ואינו הגיוני בנסיבות העניין הדבר בלתי אפשרי מתמטית), הרי שלא נכרת הסכם, והנתבע לא שינה מצבו לרעה בהסתמך על אותה אמירה – לכל היותר הנתבע נמנע משינוי מצבו שאינו מוכחש מן הבחינה החוזית.