תא"ק 39053-02-14 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (634) נ' אליאס

לפניי בקשה למתן רשות להתגונן אשר הגישה הנתבעת (להלן: "המבקשת") מפני תביעה כספית, על סך של 109,058 ₪, אשר הוגשה נגדה ונגד נתבע נוסף, גיסה של הנתבעת. נגד הנתבע האחר ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

המבקשת עותרת למתן רשות להתגונן בטענה כי נפלה קורבן למעשי עובדי התובע (להלן: "המשיב" או "הבנק"), אשר הטעו אותה לחשוב כי היא חותמת כמיופת כוח בלבד בחשבונו של הנתבע, אך בפועל החתימו אותה כערבה.

לטענת המבקשת, הסכימה לחתום כמיופת כוח בחשבונו של הנתבע, גיסה, כדי לסייע לו בהפקדת שיקים ובנכיון שיקים ולהקל עליו את העומס בעבודתו. לדבריה, פנתה לפקיד אצל המשיב אשר היפנה אותה לפקידה אחרת והיא החתימה אותה על המסמכים מבלי להסביר לה דבר. המבקשת לא ציינה שמותיהם של הפקידים הרלוונטיים אלא כאמור, התייחסה ל"פקיד" ול"פקידה".

המשיב עתר לדחיית הבקשה או לחילופין, להתניית הרשות להתגונן בהפקדת סכום משמעותי.

בדיון שהתקיים ביום 3.12.14 טען ב"כ המבקשת כי יש בידיו הקלטה של אחד מפקידי הבנק, אשר מסר כי ידוע לו שהמבקשת חתמה על יפוי כוח בלבד ובכלל, לדבריו, נשמע הפקיד כאשר אינו מבחין בין יפוי כוח לערבות. על פי דברי ב"כ המבקשת אין המדובר בפקיד אשר החתים אותה, אך לשיטתו, העובדה שאחד מפקידי הבנק אינו מבחין בין יפוי כוח לערבות מצביעה על אופי עבודתם של עובדי הבנק.

המבקשת, עקרת בית בת 34, מסרה בחקירתה כי סיימה 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות וכי היא קוראת וכותבת בעברית. המבקשת נשאלה כמה פעמים הגיעה לבנק כדי לחתום על מסמכים וטענה כי המדובר באירוע אחד שנמשך שתי דקות בלא שקיבלה הסבר כלשהו.

עם זאת, אישרה המבקשת את חתימתה הן על יפוי הכוח, הנושא תאריך 7.6.12 והן על כתב הערבות ונספחיו הנושאים תאריך 11.6.12. יוצא כי בניגוד לטענת המבקשת כי הוחתמה על המסמכים בהזדמנות אחת, באופן שיכול, אולי, לתמוך בטענתה כי הוטעתה לחשוב שחותמת היא על מסמך אחד – הוא יפוי כוח - בפועל, אישרה המבקשת את חתימותיה ועיון במסמכים מלמד כי היא הגיעה לבנק בשתי הזדמנויות שונות. בפעם הראשונה הוחתמה על מסמך יפוי כח לבצע פעולות בחשבון הנתבע ובפעם השניה הוחתמה על מסמכי הערבות.

הלכה היא כי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524). לפיכך, גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן, זאת ככל שהגנתו אינה "הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בל"ל, פ"ד נט(3) 42).

די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה ואין בית המשפט בודק, בשלב זה, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו ומה טיב ראיותיו. בית המשפט אף אינו בודק את מהימנות הדברים וההנחה היא שהדברים הנטענים, ברי הוכחה הם (גורן, סדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 402-403).

עם זאת, אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להתכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלעניין ועליהן הוא מבסס את טענת הגנתו.