תא"ק 39018-06-14

התובע , חולה פרקינסון, הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת סיעוד. בתביעה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולים לעבר, להצהיר על חובתה להמשיך ולעשות כן בעתיד עד תום תקופת הזכאות בפוליסה ["תגמולים עתידיים"], להשיב פרמיות שנגבו ממנו בעבר ולשחררו מתשלומן בעתיד.

הנתבעת ביקשה רשות להגן, חלקה על מצב מזכה של התובע בעבר ועל זכותו לבקש סעד הצהרתי ביחס לתגמולים עתידיים. בהמלצת בית המשפט ניתנה רשות להגן ונקבעה ישיבת הוכחות להיום. בין לבין הגישו הצדדים תצהירים, חוות דעת רפואיות, בקשות שונות ותגובות.

אמש הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן מתקבלת התביעה במלואה לרבות לתגמולים עתידיים ובית המשפט יפסוק שכ"ט עו"ד והוצאות לאחר טיעון. היום הציגו הצדדים את הסכמותיהם וטיעוניהם.

התובע הגיש הסכם שכ"ט מותנה בהצלחה ולפיו התחייב לשלם לבאי כוחו 25% מכל תשלום שיתקבל לרבות במסגרת פשרה בתוספת מע"מ ["ההסכם"].

שכ"ט עו"ד

טענות התובע

1.1. יש לכבד את ההסכם לאור טרחתם המרובה של באי כוחו ובהתאם להנחית כב' הנשיא [דאז] ברק. יש לפסוק שכר טרחה גם ביחס לתגמולים עתידיים. כך נפסק בתביעה דומה שניהלו עבורו באי כוחו נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ. אמנם באותו עניין הסתפק בית המשפט בפסיקת 20% אך שם התקבלה הסכמת הנתבעת בשלב קדם משפט ולפני שנקבע דיון הוכחות.

1.2. הנתבעת עיכבה ביודעין את תגמולי העבר ואת הכרתה בזכותו לתגמולים עתידיים עד ערב דיון ההוכחות. הסכמתה לא נועדה לחסוך מזמנם של בית המשפט והצדדים אלא למלט אותה מחיוב ידוע וצפוי בפסק דין ומביקורת שיפוטית והשתת ריבית עונשית. הפחתת החיוב בשכ"ט תעניק לנתבעת "פרס" על גרירת מבוטחים למשפטים ארוכים ויקרים ואין דבר בינה לבין מדיניות שיפוטית המעודדת פשרות.

תשובת הנתבעת

2.1. באי כוחו של התובע לא נדרשו לטרחה מרובה בהינתן דיון בודד בבקשת רשות להגן, טיב התביעה שאינה מורכבת והיכרותם עם החומר מניהול התביעה נגד מנורה. מקובל לפסוק בתביעות מסוג זה שכ"ט בשיעור של כ – 15%. אין הבדל בין השלב בו התקבלה הסכמת מנורה לבין השלב בו התקבלה הסכמת הנתבעת. בשני המקרים חסכה ההסכמה דיון הוכחות והמשך המשפט. אין לפסוק שכ"ט עבור תגמולים עתידיים.