תא"ק 39018-06-14 שקד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1. התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר על פי פוליסת סיעוד. לטענתו לקה במחלת פרקינסון הפוגעת ביכולתו לבצע פעולות יומיומיות בהתאם לתנאי הפוליסה. לתביעה צירף חוות דעת רפואית. הנתבעת ביקשה לסלק את התביעה על הסף, לחילופין למחוק את הכותרת ולחילופי חילופין לתת לה רשות להגן, בין היתר לצורך ליקוט חומר, בדיקת התובע והגשת חוות דעת נגדית.

2. בדיון מ – 10.3.15 הגיעו הצדדים להסכמה המאזנת בין האינטרסים שלהם: הנתבעת תקבל רשות להגן וייקבע מועד הוכחות קרוב. בהתאם נקבעו סדרים ומועדים קצרים יחסית להגשת ראיות הצדדים: הנתבעת תגיש חוות דעת רפואית תוך 45 יום, התובע יגיש ראיותיו תוך 21 יום לאחר קבלתה והנתבעת תגיש ראיותיה תוך 21 יום מקבלת ראיות התובע. ישיבת ההוכחות נקבעה ל – 22.6.15 [ההחלטה].

3. הנתבעת השתהתה והגישה חוות דעת רק ב – 7.5.15. מכאן שעל התובע להגיש ראיותיו עד 28.5.15. לטענת התובע יש לקצר את המועד שנקבע להגשת ראיות הנתבעת כך שתגיש אותן עד 14 יום לפני הדיון, משמע, 14 יום לאחר קבלת ראיותיו, שאם לא כן יעמדו לרשותו ארבעה ימים בלבד להיערך לישיבת ההוכחות.

לטענת הנתבעת יש לדחות את בקשת התובע ולחייבו בהוצאותיה. לשיטתה יכול התובע להגיש ראיותיו ללא מאמץ או הכבדה לפני 28.5.15, שכן הגיש כבר תצהיר בתביעה סיעוד דומה נגד מבטחת אחרת. בנוסף ידועות לו טענותיה מהתצהיר שתמך בבקשת הרשות ובתצהיר עדותה הראשית לא יחולו שינויים מרחיקים לכת אלא אם יעלה מראיות התובע מידע חדש שלא עמד קודם לכן לפניה.

4. הדין עם התובע.

התנהלות הנתבעת מנוגדת לסדרים שנקבעו בהחלטה ובתכלית ההסכמה.

הותרת המועד שנקצב להגשת ראיותיה, בפרט חוות דעת נגדית, תפגע ביכולתו של התובע להיערך לישיבת ההוכחות ותקנה לה יתרון דיוני לא הוגן. איני רואה לאפשר לנתבעת ליהנות מתוצאות מחדלה .

הטענה שהתובע הגיש תצהיר בתביעה "דומה" אינה מעניינה של הנתבעת וודאי שאין ביכולתה לקבוע עבורו את תוכן תצהירו וראיותיו. הטענה שלא יחולו בתצהירה שינויים מרחיקי לכת ביחס לתצהירה בבקשת רשות להגן אין בה ממש. לו היה בה ממש, הייתה מסתפקת באותו תצהיר ולא טוענת לאפשרות שינוי נוכח מידע חדש שיציג התובע. מעבר לנדרש, לו היה התובע משתהה בהגשת ראיותיו הייתה עומדת על המועד שנקצב להגשת ראיותיה אפילו אם התוצאה הייתה דחיית מועד ההוכחות.

הנתבעת תגיש ראיותיה עד 8.6.15.