תא"ק 38952-06-14 פרש ואח' נ' בן סנן

התובעים הגישו תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר וזאת בגין הפרת הסכם מכר ע"י הנתבעת. הנתבעת הגישה בקשה למחיקת הכותרת וכן בקשת רשות להתגונן. לטענת הנתבעת ההליך אינו ראוי להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר הן מבחינת הפן הצורני והן מבחינת הפן המהותי.

בפן הצורני טוענת הנתבעת כי התביעה אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") שכן בין היתר דורשים התובעים דמי נזק אשר דורשים שומה והערכה ואינם בגדר סכום קצוב. בפן המהותי טוענת הנתבעת כי ההליך המקוצר נועד למקרים בהם ההכרעה היא ברורה ואין צורך בבירור עובדתי ומשפטי בעוד שבמקרה דנן כל מרכיבי סכום התביעה פרט לסעיף הפיצוי המוסכם הינם סעיפים נלווים הדורשים בירור.

התובעים מחלקים תגובתם לשני חלקים. בחלק הראשון מתייחסים לסעיף הפיצוי המוסכם לגביו טוענים כי מדובר במקרה מובהק הראוי להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר שכן הוא עומד בכל תנאי תקנה 202 לתקנות בהיותו סכום הניתן לחישוב אריתמטי פשוט, נסמך על חוזה מפורש (הסכם המכר) וכן נסמך על ראיות שבכתב. לטענתם גם אם ההפרה איננה נתמכת במסמך בכתב הרי שנקבע בפסיקה כי די ב"ראשית ראיה" ובלבד שהסכום קצוב וניתן להוכחה בראיות חיצוניות. בחלק השני מתייחסים התובעים לאותם תשלומים נלווים המהווים את יתר רכיבי התביעה, היינו, תשלום פיצוי מוסכם ששולם ע"י התובעים בגין ביטול העסקה שערכו עם צדדי ג', שכ"ט עו"ד, שכ"ט מתווכים ותשלום עבור משכנתא הרובצת על ביתם שהייתה אמורה להיות מסולקת אלמלא ההפרה. באשר לאותם רכיבים טוענים התובעים כי לא ניתן לנתק את הקשר בינם לבין ההפרה וכי כולם נתמכים בראיות בכתב כגון חוזים וקבלות ולכן גם לגביהם ראויה התביעה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר.

תקנה 202 לתקנות קובעת:

202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1)תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית,

הבאות –

(א)מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;..."

מבחינת רכיבי התביעה, נראה כי אין מחלוקת של ממש כי סעיף הפיצוי המוסכם בהסכם המכר בין התובעים לבין הנתבעת מקיים את דרישות תקנה 202 לתקנות בהיותו מבוסס על הסכם מכר שהוא חוזה בכתב. הדבר שונה לגבי יתר רכיבי התביעה.

יתר רכיבי התביעה מבוססים אומנם על מסמכים בכתב, אולם מדובר במסמכים שאינם קשורים בכל דרך לנתבעת ועל כן אינם יכולים להקים לתובעים זכות לנהל הליך לגביהם בסדר דין מקוצר. ראה בהקשר זה בספרו של המלומד א. גורן במהדורה 11 משנת 2013 לספרו סוגיות בסדר דין אזרחי בע' 785 שם נאמר:

"... כשנדרש קיומה של "ראיה בכתב" הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע, העשוי על ידו או בחתימתו. אם המסמך נעשה בידי התובע עצמו, אין הוא מחייב כלל את הנתבע ואין להסתמך עליו בהליך כזה."

הפיצוי המוסכם אותו שילמו התובעים לטענתם עקב הפרת החוזה שחתמו עם צדדים שלישיים, נובע מחוזה בין התובעים לבין אותם צדדים שלישיים ולנתבעת אין כל קשר למסמך זה. גם תשלום המשכנתא על ידי התובעים נובע מהסכם בין התובעים לבין הבנק, הסכם שהנתבעת איננה קשורה אליו וכך אף הסכם התיווך או הסכם שכר טרחת עו"ד.