תא"ק 38612-03-16 עירית ירושלים נ' אבו רמילה ואח'

נגד הנתבעים הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב ארנונה וזאת מבלי שהתובעת (עיריית ירושלים) ציינה בכתב התביעה, כי לנוכח מחלוקת משפטית אמתית בעניין סיווג הנכס, נתון נושא היקף החוב להכרעת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ירושלים (להלן – ועדת הערר). בנסיבות אלו טענו הנתבעים, כי אין מקום לדון בתביעה כל עוד לא יוכרע הערר וכי מטעם זה יש לסלקה על הסף. לחלופין עתרו לקבלת רשות להתגונן מפני התביעה.

עיקרי ההליכים ועיקרי טענות הצדדים

2.בכתב התביעה שהוגש ביום 17.3.2016 בהליך של סדר דין מקוצר, נתבעו שני הנתבעים לשלם חוב ארנונה בסך 156,281 ₪, עבור חלק משנת 2013 וחלק משנת 2014 בקשר לנכס ברחוב שדה התעופה עטרות (להלן – הנכס), המצוי בתחום השיפוט של עיריית ירושלים (התובעת).

על-פי הנטען בכתב התביעה, חוב הארנונה סופי וכי לא ניתן עוד להשיג עליו בהתאם להוראות סעיף 3 בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן – חוק הערר).

3.ביום 6.4.2016 הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף ובקשת רשות להתגונן. בבקשה זו טענו, כי בניגוד לאופן הצגת העובדות בכתב התביעה, לא רק שהנתבעים השיגו על חוב הארנונה, אלא שעוד ביום 25.5.2014 הגישו ערר על דחיית ההשגה שהגישו, אשר תלוי ועומד לפני ועדת הערר (תיק ערר 160/14) (להלן – הערר). הנתבעים טענו, כי בערר זה נדונה טענתם באשר לסיווג הנכון של הנכס המשמש לבית אריזה. על-פי טענתם, יש לסווג את הנכס על-פי סיווג של "מפעלי תעשייה" ולחלופין, על-פי סיווג של "מלאכה", אך לא על-פי סיווג של "מסחר", כטענת התובעת. הנתבעים טענו, כי אם תתקבל אחת מטענותיהם החלופיות, כי אז סכום החוב יעמוד על פחות ממחצית הסכום הנתבע (על-פי החישוב המפורט בבקשה). עוד הוסיפו הנתבעים, כי לנוכח טענתם זו ועל-פי החלטת ועדת הערר מיום 15.2.2016, הגיש כל אחד מהצדדים לערר פסיקה התומכת בעמדתו, אשר על-פיה אמורה להינתן החלטת ועדת הערר.

בנסיבות אלו טענו הנתבעים, כי הגשת התביעה כל עוד הערר תלוי ועומד היא בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי הגשתה אף נועדה, בחוסר תום לב, לגרום להם לחזור בהם מהערר. לטענתם, ראוי היה שהתובעת תמתין להכרעת ועדת הערר בטרם תגיש את התביעה הנדונה, אך משהוגשה התביעה וכל עוד הערר תלוי ועומד, יש להורות על מחיקתה. לחלופין ביקשו הנתבעים, כי תינתן להם רשות להתגונן מפני התביעה.

4.בהחלטה מיום 10.4.2016 נקבע כי התובעת תגיב לטענת הנתבעים בעניין הגשת התביעה בעוד הערר תלוי ועומד. כן התבקשה התובעת לנמק, מדוע לא תימחק התביעה.

בתגובתה מיום 23.5.2016 אישרה התובעת את העובדה שהוגש ערר בעניין סיווג הנכס וטענה, כי "בכל רגע צריכה להינתן החלטה סופית". לטענתה, אפילו תתקבל אחת מטענותיהם החלופיות של הנתבעים אשר נטענו בערר, יהיה עליהם לשלם סכום כלשהו, אשר אינו שנוי במחלוקת. על-פי טענת התובעת, אם ייקבע כי יש לסווג את הנכס בתור "מפעלי תעשיה", כי אז החוב יהיה בסך 60,920 ₪ ואם ייקבע כי יש לסווגו בתור "בית מלאכה", אזי החוב יהיה בסך 69,442 ₪.

עוד טענה התובעת, כי הליכי השגה וערר אינם מעכבים תשלומי ארנונה ובוודאי שכך באשר לחוב שאינו שנוי במחלוקת. לטענתה, התביעה הוגשה מן הטעם שהנתבעים לא שילמו אף את סכום החוב שגם לשיטתם אינו שנוי במחלוקת. לכן ומאחר שההחלטה בערר צפויה להינתן "בכל רגע", טענה התובעת, כי אין מקום למחיקת התביעה, אלא יש להורות על עיכוב ההליכים בעניינה.