תא"ק 3784-96 עיריית פתח תקווה נ' אוסניס ואח'

1.ביום 24/2/97 ניתן נגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה על סך של 42,562 ₪ לאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן.

לטענת הנתבע, נודע לו על פסק הדין רק ביום 23/2/15 עת קיבל הודעה מבנק הדואר, בו מתנהל חשבונו, כי הוטל עיקול על החשבון במסגרת הליכי הוצל"פ.

תיק ההוצל"פ נפתח בשנת 1999 וגובה החוב בו – על-פי האמור בבקשה לביטול פסק הדין – 244,803 ₪ (נכון ליום הגשת הבקשה).

לטענת הנתבע מעולם לא הומצא לו כתב התביעה. עוד טען כי נסיון יחיד להמציא לו אזהרה לפני נקיטת הליכי הוצל"פ נעשה ככל הנראה בשנת 2010.

יובהר כבר בשלב זה כי בית משפט זה אינו בודק תקינות המצאת האזהרה בהליכי הוצל"פ, אלא אך אם יש מקום לבטל פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מחובת הצדק, בשל אי המצאת כתב התביעה כדין; כמו גם אם יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי ההגנה. כך גם לא בוחן בית משפט בשלב זה אם התובעת נקטה הליכי הוצל"פ כדין.

אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק:

2.כתב התביעה הומצא לנתבע ביום 13/1/97 באמצעות אשתו, אשר חתמה על אישור המסירה (נספח ה' לתגובה לבקשה לביטול פסק דין). בהעדר הסבר מניח את הדעת מדוע בנסיבות כאלה לא הגיע כתב התביעה לידיו, הרי שיש לדחות את הטענה כטענה בעלמא ויש לאשר את ההמצאה כהמצאה כדין.

בנסיבות אלה אין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחמת הצדק.

אין מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט:

3.למרות האמור, רשאי בית המשפט לשקול לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך איזון בין סיבת המחדל וסיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

לעניין המשקל היחסי של שני השיקולים, מאחר שביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כרוך בזכות החוקתית לגישה לערכאות (רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינזון, ניתן ביום 27/2/01), הרי שככל שלא יוכח זלזול בוטה של המבקש כלפי בית המשפט מכוח חובתו כבעל דין, לא יכולה להיות מחלוקת בדבר משקלו היחסי העדיף של השיקול השני (פס"ד כהן לעיל; ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון, פ"ד מח(1) 830).

4.עיון בבקשה מעלה כי התובע לא העלה כל טענה באשר לחוב גופו (ראו סע' 10 לבקשה). לטענתו, אם היה יודע על אודות החוב במועד הרלוונטי, היה פועל לסגירת החוב ולא מאפשר לו לצמוח (סע' 13 לבקשה התואם לסע' 14 לתצהיר התומך בבקשה).

יתרה מזאת, על-פי הנתונים שהובאו בפניי, הנתבע אף פנה לוועדת ההסדרים אצל התובעת בשנת 2000 כדי להסדיר את החוב, ובשל כך אף התבקש ב"כ התובעת לעכב הליכים לאור הנסיון להגיע להסדר (נספח ב' לתגובה). זאת ועוד, אחיו של הנתבע אף הגיע להסדר עם התובעת בגין חובו (נספח ו' לתגובה).

מכאן המסקנה שאין לנתבע למעשה כל טענה להגשה אפשרית, שיש בה להצדיק ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, שהרי בסופו של דבר לכאורה ינתן פסק דין זהה לזה שניתן.