תא"ק 37171-98 עירית תל-אביב-יפו נ' ג'בארין

לפניי בקשה מטעם הנתבע לביטול פס"ד שניתן נגדו בהיעדר בקשת רשות להתגונן במועד ולעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע פסה"ד. 

לצורך הבנת הדברים ראוי תחילה לסקור את ההליכים העיקריים עד כה:

• ביום 16.2.16 הנתבע הגיש בקשה לביטול פס"ד שניתן נגדו בהעדר הגנה ביום 5.11.98 (להלן: "פסה"ד") במסגרת תביעה כספית בסך 1,838 ₪ על חיובי ארנונה של התובעת עיריית ת"א מיום 1.6.93-31.3.97, ולהורות על עיכוב הליכים בתיק הוצל"פ 01-07816-68-1 שנפתח נגדו (להלן: "בקשת הביטול"). ככל הנראה התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר (לאור לשון פסה"ד המדבר על אי הגשת "בקשת רשות להתגונן" במועד).

  בבקשת הביטול נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:

  • יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, התובע לא קיבל את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין מעולם. על מתן פסה"ד הוא ידע רק לאחרונה ואת פסה"ד ראה וידע על קיומו במסגרת ערר שהגיש לעיריית ת"א, זאת לאחר שנודע לו כי ישנה הגבלה בבנק ישראל מההוצל"פ כאשר ניסה לפתוח חשבון בנק. הנתבע פנה לתובעת לברר את פשר החוב ולאחר התכתבויות הודיעו לו כי קיים נגדו פס"ד ושעליו להגיש ערר לוועדת ערר אצל התובעת וכך הוא עשה.

  • בקשת הביטול מוגשת במועד הקבוע בחוק היות ולא הייתה מסירה כדין בטרם מתן פסה"ד ולאחר מתן פסה"ד.

  • בטרם הגשת התביעה נשלחו התראות ללא ציון ת.ז ולכתובת אחרת המצוינת בכתב התביעה לשכונת אלמלסא באום אל פאחם, בשכונה זו נמצאים מאות עם שם זהה לשם הנתבע. משנת 1987 הנתבע מתגורר באותו בית בשכונת אלכלאיל באום אל פאחם ומעולם לא החליף כתובת למעט השכרת הנכס ברחוב שטרן 5 ת"א (שעליו התובעת הגישה את התביעה לחיובי ארנונה) לתקופה של 3 חודשים החל מ-31.3.93-1.6.93. הנתבע היה סבור שעם תום תקופת השכירות חיובו בתשלומי ארנונה מבוטלים.

    לבקשה צורפו המסמכים הבאים:

    • תצהיר אימות של הנתבע מיום 7.2.16.

    • פסה"ד שניתן נגד הנתבע ביום 5.11.98.