תא"ק 36966-09-14 חכים ואח' נ' בנק לאומי לישראל בעמ

התובעים, ילדיהם של המנוחים רחל ושמעון חקים. למנוח שמעון חקים קיימים יורשים נוספים מנשואים קודמים. התובעים עותרים בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר לקבל את חלקם המצטבר בכספים (ניירות ערך) שהמנוחים הותירו בחשבון הבנק המתנהל על שמם בבנק הנתבע וזאת בהתבסס על צווי ירושה הקובעים את חלקם בירושת המנוחים ובדף חשבון בנק מיום 13.1.2013, המפרט שווי ניירות הערך שיש בחשבון הבנק על שם המנוחים.

הנתבע ביקש למחוק את כותרת התביעה בסדר דין מקוצר ולהתיר לו להתגונן בטענה כי התביעה אינה מתאימה לדיון בהליך של סדר דין מקוצר והתובעים אינם זכאים מכוח צווי הירושה שבידיהם לתבוע חלקם בנכס מסויים מנכסי העזבון של המנוחים.

התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים בתמצית כי היא הוגשה ללא תצהיר וכי כל מטרתה הינה לעכב העברת הכספים לידיהם. היה על הנתבע לפנות לבית המשפט בטען ביניים לשלם חלוקת הכספים שבידיו בין היורשים או למצער להעביר לידי התובעים את חלקם בירושת אמם המנוחה שאין לה יורשים נוספים. כן טענו כי יש לראות בצווי הירושה כהסכמה של היורשים לחלוקה בהתאם לקבוע בהם.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בקשה ובתגובה אני מחליטה לקבל הבקשה למתן רשות להתגונן, המבוססת בעיקרה על טיעונים משפטיים שאינם מצריכים הגשת תצהיר. להלן הנימוקים:

די בעיון בחישוב האריתמטי המורכב שצויין בסעיף 7 של כתב התביעה המתחלק לשבעה תתי סעיף המבהירים כיצד חושב חלקם של התובעים בכספים הנטענים כדי להגיע למסקנה כי אין המדובר בתביעה על סכום קצוב כמשמעה בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, שכן קיים צורך לערוך בדיקה וחישוב בקשר לחלקם של התובעים בכספים, במיוחד כשבכתב התביעה לא צויין הסכום העדכני לחישוב ולא ניתן לומר כי ניתן לקבוע מעיון בכתב התביעה ובנספחיו, מהו הסכום הקצוב, עליו יכולה להתבסס התביעה בסדר הדין המקוצר.

לציין כי ההליך של סדר דין מקוצר נועד לאפשר מסלול לדיון מהיר בתביעות מסוימות. מדובר, בתביעות לגביהן קיימת הסתברות ברמה גבוהה יחסית שבסופו של יום יזכה התובע בתביעתו ( רע"א 8364/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פורסם באתר נבו) לא כך הדבר בעניינו. התובעים מבססים את תביעתם על החלוקה שנקבעה בצווי הירושה אולם, צו ירושה אינו אלא צו הצהרתי הקובע מי הם היורשים ובאיזה חלקים, ואינו יוצר זכויות (ע"א 570/70‏‏ חיים, דוד יוסף חי נ' יוסף כהן, פורסם באתר נבו). יתרה מזו, פטירת המוריש ואפילו צו ירושה, שניתן על עיזבונו, אינם מקנים ליורשים זכויות בנכסים ספציפיים. כך, למשל, נקבע בסעיף 7(ד) לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן ייקרא "החוק") כי "זכותו של יורש בנכס מסויים מנכסי העזבון אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול כל עוד לא חולק העזבון".

זכותו של היורש לגבי נכס מסוים מתגבשת, רק לאחר שנכסי העיזבון חולקו בהתאם לחוק. לשם כך, רשאי בית המשפט למנות מנהל עיזבון, שתפקידיו הוגדרו בסעיף 82 לחוק הקובע כי:

"מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות בית המשפט, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת".

במקרים מסוימים רשאי בית המשפט להתיר חלוקת מקצת העיזבון עוד לפני סילוק חובות העיזבון (סעיף 107(ג) לחוק ). נכסי העיזבון מתחלקים בין היורשים עלפי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט (סעיף 110(א) לחוק ) ולעניין זה חייב מנהל העיזבון להביא לפני בית המשפט תכנית לחלוקת הנכסים (סעיף 111(ב) לחוק). אין מחלוקת כי תנאים אלה לא התקיימו בענייננו, והליך של טען ביניים אינו ההליך המתאים לביצוע החלוקה.