תא"ק 36733-02-16 בנק הפועלים קריית אתא 12721 נ' אנרגיה טובה 770 בע"מ ואח'

1.לפניי בקשת רשות להתגונן שהגיש הנתבע 2 (להלן: "המבקש").

המבקש והנתבעת 3 הם בעלי המניות של הנתבעת מספר 1.

2.התביעה היא תביעה כספית שהגיש הבנק ( להלן: "המשיב") על סך 242,880.80 ₪ בגין יתרת חובה בחשבון הנתבעת 1 המורכבת מיתרת חובה בגין הלוואה מיום 21/2/14 ; הלוואה מיום 1/12/14 ויתרת חובה בחשבון העו"ש.

3.לכתב התביעה צורפו ההסכמים הרלוונטיים לרבות כתבי התחייבויות וערבויות להחזרת ההלוואות; תדפיס פעולות אחרונות בחשבון העו"ש; דוח יתרת ההלוואות ומכתבי התראה שנשלחו בצירוף אישורי משלוח.

4.במסגרת בקשת הרשות להתגונן העלה המבקש טענה לפיה, התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר וזאת, כנטען, בהתחשב באופיין ומורכבותן של המחלוקות שבסיס התביעה וכן בשל הצורך לשלוח הודעות לצדדים שלישיים, בדיקת מסמכים רבים ושמיעת עדויות.

5.תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת, בין היתר, כי ניתן להגיש, בסדר דין מקוצר, תביעות על סכום קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב.

הלכה היא, כי הראיה שבכתב, הנדרשת על פי תקנה 202(1)(א) לתקנות איננה חייבת להוות ראיה למלוא עילת התביעה, אלא די בראשית ראיה בלבד.

6.דרישת התקנות להגשת ראיות בכתב, אין פירושה שיש צורך שראיות אלה יתמכו בכל רכיבי התביעה ובפסיקה נרחבת נקבע כי מדובר בדרישה מינימאלית.

7.על מנת לעמוד בדרישת התקנה הנ"ל, די לו למשי - תאגיד בנקאי, שיצרף את ההסכמים ופירוט היתרה, ואין חובה עליו לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד הוא חישב את סכום התביעה [ ראו: ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5)133, 137).]