בנק לאומי זכרון יעקב 10956 נ' חג'ג'

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 21/4/15 הגיש התובע נ' הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 235,000 ₪ בגין יתרת חובה בחשבון הנתבע אצל התובע בסך של 284,094 ₪. בסעיף 3 לכתב התביעה הוסבר כי התביעה מוגשת על סך 235 אלף ₪ בלבד בשל בטחונות קיימים בחשבון. לכתב התביעה צורף תדפיס מצב לקוח בהלוואות נכון ליום 15/2/15 ממנו עולה כי הנתבע נטל ביום 6/6/14 שתי הלוואות בסך כולל של 161,000 ₪ וקודם לכן ביום 12/8/13 נטל הלוואה על סך 130 אלף ₪. עוד עולה מהמסמך כי בחודשים אוגוסט וספטמבר 2014 נקלעו ההלוואות לפיגור המסתכם בסך כולל של 35,663 ₪. כמו-כן צורף לתביעה דף חשבון עו"ש אחרון המלמד על העדר פעילות ממשית בחשבון בתקופה שקדמה להגשת התביעה. לא צורף לכתב התביעה מכתב התראה טרם הגשת תביעה ולא ניתן לכך הסבר במסגרת כתב התביעה .

2.ביום 26/5/15 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן. הבקשה נוסחה באופן לקוי במובן זה שרק חלק מהטענות העובדתיות שהועלו בבקשה נתמכו בתצהירו של הנתבע. בתצהיר נכתב כי פרט למסגרת האשראי בחשבון קיבל הנתבע הלוואה בגינה חתם על שטר משכון לשיעבוד רכבו לטובת הבטחת החזר ההלוואה. עוד הוצהר כי הנתבע עבר תאונה בעקבותיה הפסיק לעבוד במשך כמה חודשים ונצבר פיגור בהלוואה. נטען כי בהלוואה במסגרתה נרשם השעבוד, ישנו פיגור בסך של 15 אלף ₪, אותו התחייב הנתבע להחזיר לצד המשך פרעון תשלומים השוטפים של ההלוואה. נטען כי הגשת התביעה כפי שהוגשה תביא לקריסתו המיידית לרבות יצירת חובות כלפי בנקים, לקוחות וספקים. במסגרת הבקשה עצמה נטען כי מסגרת האשראי שהוקצתה לנתבע ניתנה לו על סמך הפעילות העסקית של עסק תריסים ואלומיניום אותו ניהל, אשר היה לו מחזור כספי לא מועט. נטען כי הרכב המשועבד הוא רכב מסוג ניסן מ.ר. 3940879 מודל 2013 עם תוספות ושיפורים בשווי של 125 אלף ₪ (להלן: "הרכב"). נטען בבקשה כי לאחר התאונה פנה הנתבע לתובע והגיע להסכמה עם פקידי הבנק כי יסדיר את הפיגור בהלוואה בסך של 15 אלף ₪. נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב כאשר פנה במקביל לבא כוחו כדי לממש את השעבוד על הרכב בלשכת ההוצאה לפועל תוך הגדלת החוב. נטען כי לאחר פתיחת תיק המימוש בהוצאה לפועל פנה הנתבע לב"כ התובע, הודיע על כוונתו לשלם את הפיגורים בהלוואה ושמע מהפקידה כי הצעתו תועבר לתובע לצורך קבלת הסכמה. נטען כי חרף דברים אלו, החל ב"כ התובע בהליך המימוש ואף עיקל את הרכב שמשמש את הנתבע כרכב עבודה וכך הביא לכמעט קריסת העסק (כך במקור – נ.ז.). נטען כי במסגרת תיק המימוש בהוצאה לפועל הוגשה חוות דעת שמאי הכוללת נתונים שגויים, בעקבותיה ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 19/4/15 לפיה נפסלה חוות דעתו של השמאי והתובע חויב בהוצאות הנתבע בסך של 500 ₪. עוד נטען בבקשה כי התובע סירב לבקשת הנתבע לאפשר לו למכור את הרכב ובכך לסלק יותר ממחצית החוב הכולל לבנק.

3.ביום 2/7/15 הוגשה תגובת התובע לבקשה .נטען כי יש לדחות את הבקשה כיוון שאינה מגובה בתצהיר כנדרש. נטען כי טענות הנתבע בכל הנוגע לפיגורים שנצברו בחשבון הועלו בפני רשמת ההוצאה לפועל ונדחו בהחלטתה מיום 8/3/15. נטען כי הרעה במצבו הכלכלי של הנתבע לאחר שעבר תאונה, אינה מהווה הגנה בפני תביעת הבנק. נטען כי במשך תקופה נוהל משא ומתן עם הנתבע ורעייתו במסגרתו הציע הנתבע הצעה לסילוק החוב שנדחתה והוצעה לו הצעה חלופית שלא היתה מקובלת עליו. נטען כי התובע עשה ועושה מאמצים רבים לממש את הרכב בתיק ההוצאה לפועל כדי לצמצם את החוב אולם הנתבע מסכל מאמצים אלו על ידי הגשת בקשות שונות בתיק ההוצאה לפועל. נטען כי אין כל היגיון בטענת הנתבע לפיה התובע סירב למכור את הרכב תמורת 125 אלף ₪.

4.לאחר שהתברר כי ב"כ הנתבע הושעה מעיסוק בעריכת דין, הוריתי על משלוח התגובה וההחלטות לנתבע עצמו. לאור האמור בהחלטותיי מיום 3/7/15 ומיום 16/9/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן בכל הטענות שהועלו בבקשה ובתצהיר כפוף להפקדת הסך של 15 אלף ₪ בקופת בית המשפט מהטעמים שיפורטו להלן.

6.ראשית, בנסיבותיו של תיק זה כאשר התברר כי ב"כ הנתבע הושעה זמנית מעיסוק בעריכת דין החל מיום 17/8/15 למשך חצי שנה מסיבה שאינה ידועה לי , יהיה זה לא צודק להתייחס רק לטענות שהועלו בתצהיר, כאשר ברור וגלוי שמדובר במחדל דיוני של מגיש הבקשה. לפיכך מצאתי לנכון לחרוג בנסיבות מיוחדות אלו מהכלל לפיו יש להתייחס רק לטענות שהועלו בתצהיר. כך בפרט כאשר מתברר למקרא התגובה כי חלק מהטענות שהועלו בבקשה מוצאות תימוכין, לפחות באופן חלקי, גם בגרסתו של התובע, אשר בשלב זה לא נתמכה בתצהיר.

כך למשל , בנוגע לטענה לפיה הנתבע הציע הצעה להסדרת החוב .

7.שנית, ב"כ התובע לא דייק בתיאור טענות הנתבע והחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 8/3/15 (צריך להיות 9/3/15). באשר לטענות הנתבע, הנתבע לא התיימר לטעון כי כל חוב הפיגורים שלו לבנק הוא 15 אלף ₪ , אלא כי בהלוואה בעקבותיה החל העניין ובמסגרתה שועבד הרכב, נצבר פיגור בסך של 15,000 ₪ (סעיף 7 לבקשה). באשר להחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 9/3/15 עיון בהחלטה מלמד כי רשמת ההוצאה לפועל לא התיימרה להכריע בכל טענות הנתבע כנגד גובה החוב וכנגד התנהלות הבנק התובע. רשמת ההוצאה לפועל ציטטה מפסיקת בית המשפט העליון לפיה במימוש הבטוחה הקניינית, תפקיד רשם ההוצאה לפועל מצטמצם לשאלות בדבר אופן המימוש, כאשר החייב יכול רק להעלות טענת פרעתי. לפיכך די היה לרשמת ההוצאה לפועל במסקנתה כי אין מחלוקת שהנתבע צבר חוב פיגורים כדי להגיע למסקנה כי תפיסת הרכב נעשתה כדין ואין מקום לבטלה.