תא"ק 36639-12-14 מועצה מקומית סביון נ' עזורי

הבקשה שבפניי היא למתן רשות להתגונן מפני התביעה.

התביעה הוגשה בגין חובות ארנונה ושמירה שלא שולמו. המשיבה ייחסה חובות אלו למבקש מכוח 'הודעה על החלפת מחזיק' ששלחה הבעלים הקודמים של הנכס, הגב' פריבוט ביום 22/3/10 לפיה העבירה את הנכס למבקש עוד בשנת 2004.

הלכה היא כי כדי שתינתן למבקש רשות להתגונן, עליו להציג ולו ראשית ראייה, שיהיה בה כדי אפשרות להצליח בהגנתו, ובלבד שאין מדובר בטענה בעלמא (דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 197 (מהדורה תשיעית, 2008)).

לטענת המבקש משהוגשה התביעה בשנת 2014 הרי שכל מרכיבי החוב שקודמים לשנת 2007 התיישנו. עוד טען כי את החיובים לשנת 2005 -2010 יש למחוק בהעדר עילה וזאת משלא הציגה המשיבה דפי חשבון לאותן שנים. כמו-כן לטענתו מדובר בחיוב רטרואקטיבי בניגוד לדין. עוד טען כי לא הומצאו לו הודעות על חיובים וממילא שלא לפני שנת 2010, ובנסיבות אלה לטענתו, טרם התגבשו החובות כחובות חלוטים ויש איפוא לדחות את התביעה בהעדר סמכות עניינית. טענה נוספת היא שהחלפת המחזיקים נעשתה רק בשנת 2010 ולא קודם לכן.

בדיון בפניי הודה המבקש כי הוא מחזיק בנכס עוד משנת 2005 וכי לא נשא בתשלום הארנונה מאותה תקופה (עמ' 4, ש' 6 -11). המבקש הודה כי לא שילם את חיובי הארנונה מאחר שהיה נתון בתקופה קשה כהגדרתו וסבר שישלם את חובותיו בעתיד.

לאור האמור לכאורה היה מקום לדחות את בקשתו של המבקש ליתן לו רשות להתגונן. יחד עם זאת מאחר שעשויה לעמוד למבקש טענת התיישנות הטעונה בדיקה לגבי חובות לפני שנת 2007 ו/או אפשרות להפחתת ריביות על החובות, ככל שיוכח שלא קיבל כל הודעה על החיובים עד לשנת 2013 כטענתו, מצאתי ליתן למבקש רשות להתגונן מפני התביעה, אך זאת בכפוף להפקדה של חלק מסכום התביעה, שלמעשה אינו יכול להיות שנוי במחלוקת כתנאי למתן הרשות.

יש לשים לב כי אין למעשה מחלוקת על מהות החיוב וכי המבקש לא הגיש השגה וממילא שלא ערר על גודל השטח המוחזק על-ידו, כמו גם על סיווגו לצורכי ארנונה. יוער בהקשר זה כי מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה וערר, יש לפעול בדרך זו ולא לאפשר עקיפתה. הפנייה לבתי המשפט צריך שתהא לצורך ביקורת בדרך של ערעור. כך תובא המחלוקת להכרעה בדרג מקצועי, יעיל ומיומן והפיקוח יעשה באמצעות מנגנוני הביקורת השיפוטית (ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז צפון, פ"ד נו(4) 38, 46). מכאן שספק אם יכול המבקש להעלות טענות הנוגעות למהות החיוב – גודל הנכס וסיווגו במסגרת הליך זה; וככל שיבקש לעשות כן, נתון הדבר למתן רשות מבית המשפט ובלבד שמדובר בטענה המנוייה בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

המבקש העלה טענות הנוגעות גם לנזק ראייתי והימנעות מגילוי מסמכים. לא מצאתי שיש בהן לשנות ממסקנתי.

מעיון בדפי החיוב שצורפו לכתב התביעה עולה כי הארנונה השנתית המתחייבת עומדת על כ- 65,000 ₪. גם אם תתקבל טענת ההתיישנות ויחוייב הסכום בערכו הנומינלי, הרי שהחוב עליו לא יכולה להיות מחלוקת עומד על 455,000 ₪ (7 שנים * 65,000 ₪). זאת שעה שלא יכול להיות חולק שלפחות לגבי חלק מהתקופה יש מקום לחייב גם בהצמדה וריבית.

לאור כל האמור ניתנת בזאת רשות להתגונן מפני התביעה בכפוף להפקדת 350,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 45 ימים מהיום.

יופקד הסכום, תינתן רשות להתגונן. על-פי סכומה תידון התובענה בסדר דין רגיל; ובאופן שהתצהיר התומך בהתנגדות ישמש כתב הגנה.

בכפוף להפקדת הסכום, מועבר למנ"ת לצורך קביעת מותב ומתן המשך הוראות.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ו, 03 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.