תא"ק 36220-11-14 עיריית חיפה נ' ב.ה. לוי בע"מ

בתיק זה הוגשה בקשת רשות להתגונן, ולאור אי עמידת ב"כ המשיבה על קיום דיון לחקירת המצהיר מטעם המבקשת, ניתנת החלטה על סמך הבקשה והתגובה.

התביעה הוגשה ביום 17/11/14 לגביית חוב ארנונה בגין החזקת נכס ברח' חלוצי התעשיה, חיפה, לתקופה שמיום 1/4/08 עד 1/9/09, שהגיע נכון ליום 1/3/13 לסך 47,482 ₪.

כבר מהמסמכים, שצורפו לכתב התביעה ברור כי האמור לעיל אינו נכון. בנספח "מסך הצגת מחזיקים" נכתב בבירור כי תקופת ההחזקה של המבקשת בנכס הינה מיום 1/4/08 ועד 31/3/09 בלבד, שכן ביום 1/4/09 נכנס כבר מחזיק אחר, א.א.ד.ג. נכסים בע"מ (נספח א' לכתב התביעה). בהתכתבות שבין הצדדים, עובר להגשת התביעה, אישרה ב"כ המשיבה כי חובה של המבקש מתייחס רק לתקופה 1/1/09 עד 1/4/09 (סעיף 1 למכתב ב"כ המשיבה מיום 19/5/14, נספח ד' לכתב התביעה), אך המשיבה עומדת על כך שסכום החוב הינו 51,571 ₪ לתקופה זו (נכון לחודש 4/14).

המבקשת בבקשת הרשות להתגונן העלתה מספר טענות עיקריות: האחת, עליה אין מחלוקת, הינה כי תקופת החיוב שבכתב התביעה אינה נכונה, וכי המשיבה הודתה בכך בעבר בכתב; האחרת, שיהוי. המבקשת טוענת כי ננקטו נגדה בעבר הליכים לגביית החוב השגוי, והעיקולים בוטלו, וכי ההשתהות בת 5 שנים, מסבה למבקשת נזק; שלישית, טוענת המבקשת כי נספחי כתב התביעה אינם מלמדים על סכום חוב קצוב, המתייחס לתקופת ההחזקה ומפנה לכך שמסמכים השונים שצורפו לכתב התביעה, ואלה שנשלחו למבקשת במשך השנים, ננקבו סכומים שונים לתאריכים שונים, המעידים כי ספרי המשיבה אינם מהימנים, וכי היא עורכת בהם שינויים כאוות נפשה ולצרכיה.

לחיובי הארנונה גופם טוענת המבקשת כי הנכס היה מיועד לאחסנה וכך היה על המשיבה לסווגו לצורך קביעת הארנונה. המבקש טוענת ששילמה עבור שנת השכירות סכום של 172,933 ₪ בשני תשלומים במועדים 6/9/09 ו-13/9/09. כן בוצע עדכון מס בסך 523 ₪. המבקשת טוענת כי לפי הסיווג הנכון היה עליה לשלם 132,961 ₪, ומפנה לחישוב מפורט לפי גודל ולצו המיסים המעיד על הסיווג והתעריף. מכאן טוענת המבקשת כי שילמה ביתר.

המשיבה נתבקשה להגיש עמדתה לאופן הדיון המתאים ובמקום זאת הגישה תגובה עבת כרס לה צירפה תצהירים ומסמכים, שלא צורפו לכתב התביעה. המשיבה טוענת כי נפלה טעות סופר ברישום תקופת החוב, מאשרת כי התשלום, ששילמה המבקשת, פרע את מלוא חיובה בגין שנת 2008, וכי החיוב נשוא התביעה הינו בגין חודשים ינואר עד אפריל 2009, בגינם לא שילמה המבקשת. המשיבה טענה כי המבקשת מודעת לחוב משנת 2010, ואף התחייבה לשלם את החוב במהלך השנים, והוצעה לה הפחתת ריבית לפני משורת הדין, כי העיקולים לא בוטלו ביוזמת העיריה, וכי המבקשת מעלה את טענותיה כנגד חוב שריר וקיים באיחור ושלא בתום לב.

המשיבה בתגובתה לא התייחסה לטענת הסיווג השגוי של הנכס ולתחשיב הנגדי, והסתפקה בטענת האיחור בהעלאת הטענות.

לתגובה צורפו מסמכים רבים, המעידים על החוב, על העיקולים שבוצעו, ובמיוחד תרשומת פניות טלפוניות לגביית החוב החל מחודש אוגוסט 2009. גם לפי בקשת המבקשת היא לא החלה בתשלום הארנונה בגין נכס, בו החזיקה מיום 1/4/08 עד 31/3/09 לפני חודש ספטמבר 2009. עם זאת מעיון בתרשומות עולה כי לא ניתן בשלב זה לדחות את טענת המבקשת כי התשלומים ששילמה סילקו את החוב לכל התקופה אם לא למעלה מכך.

כאמור נפלה בכתב התביעה טעות סופר משמעותית, כך שבמקום שתקופת הארנונה תהיה שנה היא רק ארבעה חודשים. די בכך, בצירוף הזמן שחלף מאז היווצרות החוב הנטען ועד הגשת התביעה והעובדה שהמשיבה ציינה סכום חוב אחר במספר הודעות שונות, לרבות ברישומיה שלה, כדי להצדיק בירור החוב ומרכיביו.