תא"ק 35923-12-13 בר נתן נ' עזר

זוהי בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית בסדר דין מקוצר בסך של 21,600 ₪ בגין דמי שכירות של נכס המצוי בחלקה 25 בגוש 15026 (להלן: "המושכר"). כתב התביעה הוגש בהסתמך על נסח רישום, חוזה שכירות מיום 6/10/02, חוזה שכירות מיום 20/12/12 וכתב הצהרה והתחייבות מיום 25/5/06 בנוגע לשימוש במחסן הקיים במושכר.

בפתח ההחלטה אציין כי לבקשת ב"כ הנתבע ובהסכמת התובעת, שניתנה מבלי להודות בטענות הנתבע או במסמכים הרפואיים, מונה לנתבע אפוטרופוס לדין, מר ענגל שמשון, בשל מצבו הרפואי של הנתבע.

ב"כ התובעת ויתר על חקירת המצהיר מטעם הנתבע והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

לטענת הנתבע, חתימתו על גבי הסכם השכירות שצורף לכתב התביעה, נחתם שלא מדעת מבלי שהנתבע היה מסוגל לשקול את תנאי ההסכם ולדאוג לאינטרסים שלו, על כן, החתימה על גבי ההסכם אינה בת תוקף וגם לא על גבי כתב ההצהרה מיום 25/5/06. עוד נטען על ידי הנתבע כי את דמי השכירות היה על חברת מ.ג.ע.ר לשלם ישירות לתובעת והנתבע אינו מעודכן האם שולמו כספים לתובעת ואם כן, מה שולם.

למען השלמת התמונה, אציין שהנתבע זנח בסיכומיו את טענת ההתיישנות, אשר נטענה בבקשת רשות להתגונן, לפיכך אני רואה את הנתבע כמי שוויתר על טענה זו.

מנגד, טענה התובעת בסיכומיה, כי בקשת רשות להתגונן לא מעלה כל טענת הגנה אפשרית כנגד התביעה. הנתבע מודה בחוב ומודה בעובדה שלא שילם את החוב, עובדה שגם נקבעה בפסק הדין שניתן בתא"ח 35754-12-13. עוד טענה התובעת כי מצב נפשי כזה או אחר של הנתבע, אין בו כדי לגבור על זכותה הקניינית. באשר לטענת הנתבע כי חתם שלא מדעת על ההסכמים שצורפו לכתב התביעה, טוענת התובעת, שאם כך, אזי מכוח מה נמצא הנתבע במושכר לאורך כל השנים ועל סמך מה שילם את תשלומיו בעבר.

דיון והכרעה

ההלכה הנוהגת היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך יטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה.

עסקינן בתביעה לתשלום חוב דמי שכירות שחב הנתבע לתובעת, בסך של 800 ₪ לחודש, בגין דירה הנמצאת ברחוב התבור 7 בטבריה, שבבעלות התובעת, אשר הושכרה לנתבע בהתאם לחוזה שכירות שהתחדש מדי שנה בשנה החל משנת 2002. חוזה שכירות אחרון נחתם בין הצדדים ביום 20/12/12 ובגין שימוש במחסן על פי כתב הצהרה והתחייבות מיום 25/5/06, בסך של 50 ₪ לחודש כהשתתפות בתשלום ארנונה.

כעולה מכתב התביעה, הנתבע הפסיק לשלם את חיוביו בגין הדירה החל מחודש 7/13 בסך של 800 ₪ לחודש ובגין המחסן בסך של 50 ₪ לחודש החל מיום השימוש, למעט ביצוע של תשלום אחד. עוד נטען כי הנתבע שילם בשנים האחרונות דמי שכירות באופן חלקי בסך של 650 ₪ לחודש והוא נותר חייב הפרשים, כמפורט בכתב התביעה.