תא"ק 35922-10-14 אבדייאב ואח' נ' בלכר

1.בפני בקשתה של הנתבעת לסלק התביעה שהגישו התובעים נגדה, על הסף. המדובר בתביעה לתשלום דמי תווך והנתבעת מבקשת לסלקה מחמת מניעות שהוקמה בהליך קודם.

2.אין מחלוקת כי במסגרת תיק הוצאה לפועל 16-19979-09-3 הגישה חברת די.בי.איי נדל"ן בע"מ (להלן: "החברה") תביעה נגד הנתבעת לתשלום דמי תווך (להלן: "תביעת החברה"). התנגדותה של הנתבעת, ובה עתירה למחיקה על הסף, נדונה במסגרת ת"ט 20337-12-09 והתביעה נמחקה על הסף.

החברה ערערה על ההחלטה וערעורה נדחה (הגם שטענתה כי תאגיד רשאי לתבוע דמי תווך, אם המתווכחים המועסקים על ידו הינם בעלי רישיון תווך, התקבלה). בפסק דינו קבע כב' בית המשפט המחוזי, כך:

"מובן שהמערערת תהיה רשאית להגיש תביעה בשל אותו עניין, כאשר אותה תביעה תושתת על העילות הנכונות. באשר לשאלת ההוצאות – אני סבור שהערעור הוגש בדין. קביעתו של בית משפט קמא באשר למעמדו של תאגיד כמתווך הייתה בלתי נכונה בעליל, ורק מטעם זה ראוי היה שהערעור יוגש. לפיכך אני מורה כי היה והמערערת תגיש את תביעתה כאמור לעיל, היא תשלם למשיבה סך של 7,500 ₪ עבור שכ"ט עו"ד בהליך זה. תשלום ההוצאות כאמור יהווה תנאי לקיום דיון באותה תביעה עתידית".

3.אין חולק כי התובעים דנא, הינם המנהלים ובעלי המניות היחידים של החברה. אין חולק שהחיוב בהוצאות הושת על החברה.

4.הנתבעת טוענת כי שני התנאים שנקבעו ע"י בית המשפט המחוזי לא התקיימו בתביעה דנא ולכן יש לסלקה על הסף. ראשית, הוגשה התביעה בידי בעלי המניות של החברה על מנת לעקוף את ההוצאות שהוטלו על החברה כתנאי להגשת התביעה מחדש. שנית, התביעה הוגשה על פי אותה עילה כפי התביעה הקודמת, בניגוד להחלטה כי התביעה החדשה צריכה להיות מבוססת על "העילות הנכונות".

5.התובעים מתנגדים לבקשה. לשיטתם, אין להחיל עליהם השתק כלשהו. לא נקבע ואין מניעה שהתובעים יגישו תביעה על יסוד זכותם האישית, משום שההסכם נכרת עמם. ההוצאות הוטלו על החברה כתאגיד שהינו ישות משפטית נפרדת ואין מקום ל"הרמת מסך ההתאגדות". על כן אין להתנות את הגשת התביעה דנא בתשלום ההוצאות. בנוסף, התביעה דנא מוגשת על יסוד הסכם שונה ועל עילה אחרת מהתביעה שהוגשה ע"י החברה.

6.לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענותיהם של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענת הנתבעת ביחס לתשלום ההוצאות ולדחותה ביחס לזהות העילה. לשם ביאור הנימוקים יש לחזור אל המסד העובדתי של הפרשה (לכאורה וככל הדרוש להליך זה).

7.ביום 25.11.08 חתמה הנתבעת על הזמנת שירותי תיווך במקרקעין בבלעדיות. בהזמנה נאמר כי שירותי התיווך מוזמנים מאת מנהלי המשרד רי/מקס כחול לבן – ככר העצמאות 12 נתניה (שהינם לפי שמותיהם ומספרי זהותם, התובעים כאן). בנוסף נחתמה על ידה באותו היום הזמנת שירותי תיווך למכירה/השכרה, כאשר לפי אותה הזמנה השירותים מוזמנים מאת מנהלי המשרד הנ"ל (התובעים) וכן המתווך מיקי שטרית. פרטי הנכס במסמך השני מפנים למסמך הראשון. הבלעדיות נקבעה לתקופה המתחילה ביום 25.11.08 ומסתיימת ביום 28.2.09 בחצות.

לפי תביעת החברה, הנתבעת חייבת לשלם לה דמי תיווך, בגין מתן שירותי תיווך, במסגרתם אותרה קונה מפריז לדירת הנתבעת. הקונה מפריז נכונה היתה לשלם לנתבעת את התמורה המלאה שביקשה הנתבעת עבור דירתה, אף הפקידה צ'ק בטחון ע"ס 20,000 ₪ והזמינה כרטיסי טיסה לישראל, על מנת לחתום על הסכם המכר. אלא שיומיים לפני המועד המיועד, התחרטה הנתבעת וסרבה למכור את הדירה. החברה העמידה את תביעתה על שיעור 2% בתוספת מע"מ, מהתמורה המיועדת באותה עסקה, שלא יצאה אל הפועל (להלן: "העסקה שלא הושלמה"). כאמור, תביעתה זו נמחקה על הסף.