תא"ק 35810-11-14 הפועלים בע"מ נ' טהבש

1. בתאריך 03.04.2016 התקיים דיון ובמהלכו הגיעו הצדדים להסכמות ובכללם הסכמה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 40,000 ₪ מעבר לסכומים ששולמו עד לאותו מועד.

2. לאחר הפסקה שהתקיימה בדיון הצהירו הנתבעת ובן זוגה ביחס להכנסותיהם והוצאותיהם והנתבעת ובן זוגה גם נשאלו שאלות ע"י ב"כ התובעת.

3. לאחר חקירתם של הנתבעת ובן זוגה הגיעו הצדדים להסכמה כי לאחר שהנתבעת תמציא מסמכים כפי שפורט בעמ' 7 לפרוטוקול יינתן פסק דין משלים הקובע את אופן התשלום ואת שכר הטרחה שיש לפסוק לטובת התובעת במקרה והנתבעת לא תעמוד בתשלומים שייקבעו.

4. ביום 17.04.2016 הגישה הנתבעת מסמכים שונים ביחס להכנסות ולהוצאות שלה ושל בן זוגה.

5. ביום 09.05.2016 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין וטענה כי "לאור הכנסותיה של הנתבעת אין כל מקום לפרוס חוב זה בתשלומים...ואין מקום לדון בתשלומים במסגרת בית משפט אלא רק לקבוע את התובע זכאי לפסק דין אם לאו".

אודה כי לא ירדתי לסוף דעתה של התובעת ביחס לסיפא של הדברים שכן כבר ניתן פסק דין חלקי ולפיו התובעת זכאית לסך של 40,000 ₪ ואניח כי התובעת אינה מתכוונת כי עניין זה עדיין שנוי במחלוקת.

ואילו ביחס לפריסת הסכום שנקבע לתשלומים הרי שהוסכם כי בית המשפט יכריע בעניין זה ולא ראיתי כיצד ניתן לטעון ש"אין מקום לדון בתשלומים במסגרת בית משפט".

6. נדון אפוא בנתונים העולים מהמסמכים שצירפה הנתבעת וביחס שלהם לדברים שנאמרו ע"י הנתבעת ובן זוגה בדיון שהתקיים ביום 03.04.2016.

7. בדיון טענה הנתבעת כי שכר הנטו שלה לאחר הלוואות הינו 5,000 ₪.

ממוצע תלושי השכר אותם צירפה הנתבעת הינו 6,405 ₪ לחודש.

לעניין זה אציין כי התעלמתי לצורך החישוב מהמענק החד פעמי שקיבלה הנתבעת בתלוש חודש ינואר 2016.