תא"ק 3489-09-14 טייר נ' מזרחי

הצדדים הינם בעלי מניות בחברה משותפת בשם ביג טויס השלום עזריאלי ת"א (להלן: "החברה"). התובע הגיש תביעה כספית בסך 227,657 ₪, נגד הנתבע, בטענה שעל הנתבע להשיב לו את הכספים שהלווה לו.

תמצית טענות התובע

1.התובע טוען, שלבקשת הנתבע, נחתם ביום 23.1.12 בין הצדדים הסכם הלוואה, לפיו התובע הלווה לנתבע סך 220,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"), ובו קבעו הצדדים את הזכויות והחובות בנוגע להלוואה. בהסכם התחייב הנתבע לשלם לתובע את סכום ההלוואה במלואה לא יאוחר מתום 24 חודשים מיום 22.1.14 ונקבע שסכום ההלוואה יהיה צמוד למדד ביום פירעון ההלוואה, (להלן: "ההסכם"). בסוף שנת 2013 ביקש התובע מהנתבע להיערך לפירעון ההלוואה והנתבע השיב שאין לו אפשרות להשיבה ומכאן התביעה.

2. התובע טוען, כי חיפש גורמים שיהיו שותפים בחב' הניהול ופנה לזכייני הרשת בהצעה שמי שמעוניין לרכוש 24% מהון המניות של החברה ישלם לה 220,000 ₪. במקביל הנתבע התעניין להיכנס כשותף בחנות שתקום והציע גם את חברו דוד רבינוביץ. הנתבע הסכים לשלם 220,000 ₪ כדי להצטרף כשותף בחברה ולהיות בעלים של 25% ממניותיה, אך מס' ימים לפני חתימת העסקה הודיע שאין לו כסף לשלם סכום זה. התובע הציע שהנתבע יתחיל לעבוד וכאשר יהיה לו כסף יוקצו עבורו מניות בחברה בהתאם. טוען התובע שהנתבע ביקש ממנו הלוואה בסך 220,000 ₪ כדי לקבל את המניות מיד ואמר שבבעלותו דירה בהונגריה אותה יוכל לממש לפירעון ההלוואה, אך בדיעבד הסתבר שהדירה הייתה ממושכנת. התובע טוען שנתן לנתבע הלוואה בסך 220,000 ₪ למימון רכישת המניות בחברה.

3. בחקירתו העיד התובע, שלאחר שהוקצו 25% ממניות החברה לנתבע ו- 25% לדוד רבינוביץ, חב' הניהול אוחזת ב- 50% ממניות החברה. התובע אישר בחקירתו שאין מסמך שבו כתוב שהתובע הלווה לנתבע 220,000 ₪ כדי לשלם תמורת הקצאת המניות, אך יש הסכם הלוואה לפיו הילווה לנתבע 220,000 ₪. לטענתו, הנתבע לא קיבל את הכסף בפועל אלא קיבל הקצאת מניות והתובע חייב סכום זה לחברה.

עובד חב' הניהול ניר סלע העיד שביום 8.3.15 במשרדי החברה ביקש ממנו התובע להיכנס לחדרו, שם ישב הנתבע, התובע פנה לנתבע וביקש ממנו לחזור בפני על דברים שאמר, והנתבע אמר "אני תומר מזרחי לקחתי הלוואה של 220,000 ₪ מאיציק טייר".

תמצית טענות הנתבע

4. הנתבע טוען שבין הצדדים הייתה מערכת חברית בת 15 שנה ובשנת 2005 עזב הנתבע את הארץ לבודפשט וניהל שם עסק עצמאי, אך יחסי החברות בין הצדדים נשמרו לאורך כל הדרך. התובע שכנע אותו במשך שנים לשוב ארצה ולהקים עמו עסק ולבסוף השתכנע הנתבע לשוב ארצה. זאת, לאחר שהתובע הבטיח לו לנהל חנות של החברה בקניון עזריאלי בשותפות עם התובע, ובהמשך יקבל תפקיד ניהולי ברשת. הוסכם שהנתבע יאלץ לשלם סכום חד פעמי של 50,000 ₪ בגין פיקדון שישולם למשכיר הנכס להוצאות שוטפות של החנות והתובע הצהיר בפניו שלמעט סכום זה לא יידרש הנתבע להעמיד כל סכום שהוא.

5. ביום 23.1.12 נחתם הסכם המייסדים בין הנתבע לבין ביג טויס ניהול והחזקות בע"מ (להלן: "חברת הניהול")-שבבעלות התובע לבין החברה, לפיו חב' הניהול היא הבעלים ומנהלת הרשת, היא תקים את החברה שבייסוד שתנהל את החנות ותפעל כחלק מהרשת ותהיה בעלת מלוא מניותיה. בהסכם פורט הון המניות והסכמה להקצאת מניות של החברה לנתבע וזכויות בעלי המניות בחברה. כן פורט שכהלוואת בעלים ישלם הנתבע 50,000 ₪ שישמש לתשלום פיקדון שישולם עבור המושכר בו תופעל החנות והוצאות שוטפות ובתמורה להקצאת מניות בחברה ישלם הנתבע כערכן הנקוב סך 101 ₪, (להלן: "הסכם המייסדים"). הנתבע טוען שהוא שילם את הסכומים במלואם ולא התחייב לכל דבר נוסף, לא לתובע, לא לחברת הניהול או לחברה.

6. במעמד חתימת ההסכם נחתמו בין הצדדים: 1. מסמך "תנאי ההעסקה" שהוא הסכם העסקה של הנתבע, 2. נחתם גם הסכם ההלוואה נשוא תביעה זו, שנערך ע"י התובע ולבקשתו ולטענת הנתבע, זה הסכם פיקטיבי, שסותר את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בע"פ ובכתב. הסכם ההלוואה, כך הנתבע, נחתם לבקשת התובע שביקש זאת משיקולי מס שלו ואמר שלא יהיה למסמך זה כל משמעות מבחינת הנתבע. הנתבע האמין לו לאור החברות רבת השנים ביניהם וטוען שמעולם לא קיבל מהתובע סכום כלשהוא ובוודאי לא קיבל 220,000 ₪.

7. הנתבע מפנה להסכם המייסדים שחתם התובע עם דוד רבינוביץ, בו התחייב דוד רבינוביץ לשלם לחברה 220,000 ₪ בנוסף לסל 50,000 ₪ כהלוואת בעלים, וזאת בניגוד להסכם עם הנתבע בו נקבע שהוא ישלם רק 101 ₪, מה שמצביע לטענתו, על כך שלא הייתה כוונה שהוא ישלם 220,000 ₪. לטענתו, ההסכם הקובע כי הוא ישלם עבור הקצאת המניות 101 ₪ סותר את טענת התובע שהוא הלווה לנתבע 220,000 ₪ לתשלום עבור המניות. לנתבע טענות רבות לגבי התנהלות התובע בחברה ובחברת הניהול, מה שגרם לחילוקי דעות בין הצדדים שהביאו לפיטורי הנתבע ביום 22.4.14.

הנתבע בחקירתו העיד שעל מסמך שעבוד המניות חתם כיוון שב"כ התובע העלה שאלה, מה יקרה את הנתבע ירצה לשוב לחו"ל לאחר שקיבל את המניות ולכן הוא הוחתם על מסמך זה.

דיון

8. המחלוקת נשוא תביעה זו הינה בשאלה, האם התובע הילווה לנתבע את סכום התביעה.

אין חולק שהצדדים חתמו על הסכם ההלוואה, לפיו התובע הילווה לנתבע 220,000 ₪ והנתבע הצהיר שבחתימתו על ההסכם, הוא מאשר שקיבל את סכום ההלוואה. לטענת התובע הוא הילווה לנתבע 220,000₪ כדי שישמשו לתשלום לחב' הניהול בעבור המניות יוקצו לנתבע, למרות שבהסכם ההלוואה לא נכתב דבר לגבי מטרת ההלוואה.

התובע העיד: ש.אתה טוען הסכום שהלוות לנתבע בסך של 220 אלף ₪ שימש לתשלום לחברת הניהול עבור המניות שהוקצו לו , זה נכון? ת.ברור. זה כתוב בהסכם ההלוואה ש. תפנה בהסכם ההלוואה – נספח 6 לתצהיר הנתבע שבו נכתב הדברים שאתה אומר - ת.זה ההסכם הפיקטיבי. מפנה לסעיף 9 להסכם ההלוואה. לא כתוב בשום מקום ש220 אלף ₪ שהלוויתי לנתבע יועדו לתשלום תמורת הקצאת המניות  (ע' 8 ש' 8-13).