תא"ק 34670-10-15 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' מ. א. מנשה

התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית (בלבד) המתבססת על הסכם שכירות בינה לבין מועצה מקומית טל-עירון".

הנתבעת עתרה בבקשה למחיקת כותרת, כאשר בעניין זה 0ובו בלבד) הוזמנה תשובת התובעת.

נימוקי בקשתה של הנתבעת, כלשונם: "2. בענייננו לא קיים הסכם בין המועצה לתובעת... אלא רק הסכם משנת 1995 בין עמידר למועצה המקומית טל עירון (שמה הקודם של המועצה המקומית חריש-קציר). 3. לפיכך התביעה אינה עומדת בתנאי סעיף 202...ואינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר..."

תשובת התובעת מפנה לעברם של האמור בבקשת הנתבעת והתצהיר הסומך אותם, שם נזכר צו האיחוד וכן, הלכה למעשה מודה הנתבעת בקיומו של החוב, מעצם פירעונו של מרבית החוב לאחר הגשת התביעה.

מענה הנתבעת שב על הנטען זה מכבר, כי לא היה כל הסכם בין הצדדים בתיק זה, וכי הנתבעת אך "ירשה" את הקרוונים עת פורקה הישות החתומה על ההסכם עם עמידר (מועצה המקומית טל עירון).

הלימות התביעה לסדר הדין בה הוגשה, אינה נבחנת ע"פ עמדת מי מן הצדדים לגופן של העובדות השייכות (לכתב התביעה ולבר"ל) כי אם ע"פ כתב התביעה ונספחיו, ועל פיהם בלבד.

הראיה שבכתב הדרושה לפי תקנה 202 (1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, איננה חייבת להוות ראיה למלוא עילת התביעה, אלא די בראשית ראיה לשם כך. (ראה ספרו של כב' השופט (בדימוס) אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית בעמ' 367: "אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב ו"ראשית ראיה" – מספקת".

כתב התביעה מגלה הסכם בכתב לפיו הושכרו קראוונים של התובעת והם מוקמו במקרקעין הנזכרים בהסכם.

מכאן, שיש גם יש, "ראשית ראיה שבכתב", ודי בה כדי שהתביעה תעמוד בתנאי תקנה 202 בתקסד"א.

התוצאה המתבקשת היא, דחיית בקשתה של הנתבעת, למחיקת כותרת.