תא"ק 34531-12-14 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' יהודאי

בקשה לחתימה על פסיקתה.

עסקינן בתביעה לסכום קצוב שהגישה התובעת.

בקשת רשות להתגונן שהגיש הנתבע, נדחתה.

הנתבע חלק על דרך חישוב הסכומים הנקובים בפסיקתה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה אני קובעת כדלקמן:

א.מצאתי שטענות הנתבע באשר לפסיקת הוצאות הכינוס כפי שנפסקו על ידי רשם ההוצל"פ בשתי החלטותיו מיום 18.3.15 ו- 25.3.15, אינן רלבנטיות לענייננו. ככל שהנתבע חולק על גובה ההוצאות עליו לפנות לרשם ההוצל"פ בהליך נפרד המתאים לכך. בפן העקרוני, נכונה טענת התובעת כי יש לנכות אך ורק את הסכום שהתקבל על ידה בפועל. סכום ששולם כאגרה, שכר טרחה או הוצאות במסגרת הליך האכיפה, אין להפחיתו מהחוב לתובעת. לפי המסמכים שצורפו, הסך של 63,127 ₪ משקף את הסכום שהועבר בפועל לתובעת, לאחר ניכוי הסכומים שאושרו על ידי ראש ההוצאה לפועל כשכ"ט והוצאות.

עם זאת, יש לבצע הפחתה של החוב נכון למועד שבו התקבל הסכום בגין המימוש אצל התובעת (אין נתונים), ולחשב את הריביות לשתי תקופות כדלקמן: סכום התביעה בצירוף ריבית מירבית אשר שיעורה ישתנה מפעם בפעם בהתאם לשינויים בשיעורי הריבית בגין הסוג הנדון של חשבונות אצל התובעת (להלן: הריבית הנהוגה), מיום 3.12.14 ועד ליום שבו התקבל הסכום בגין מכירת הרכב אצל התובעת, ולאחר מכן, אשר ליתרה, יש לצרף את הריבית הנהוגה מאותו יום שבו התקבל הסכום בגין מכירת הרכב, ועד למועד התשלום בפועל. יש לפעול כך, כדי למנוע מצב שבו תיגבה ריבית עבור סכום שכבר שולם.

ב.מצאתי כי סכום ההוצאות בסעיף ב לפסיקתא מתייחס להוצאות האגרה. היות וסכום התביעה הופחת, והתובעת ביקשה זיכוי בסכום האגרה, יש להעמיד את ההוצאות בגין החזר האגרה בהתאם לסכום ששולם בפועל, לאחר ביצוע הזיכוי.

ג.אני סבורה ששכר טרחת עו"ד כפי שנדרש בסעיף ג לפסיקתה, תואם את שכר הטרחה המקובל לפסוק בתיקים מסוג זה, בשים לב לסכום התביעה, ולכן מאשרת אותו.