תא"ק 33824-06-13 אברהם נ' פרטוש ואח'

בפני בקשה למתן רשות להתגונן ולמחיקה על הסף.

התובעת הגישה תביעה בהליך של סדר דין מקוצר נגד הנתבע 1 בעילת פינוי ובעילה של הפרת חוזה שכירות; ונגד נתבע 2 מכוח ערבותו לחיוביו של נתבע 1.

אין מחלוקת בין הצדדים כי נכון להיום החזקה במושכר היא בידי התובעת, כך שאין עוד רלוונטיות לעילת הפינוי לכשעצמה, אלא שלטענת התובעת, הצורך בעצם הגשת תביעת הפינוי והאיחור בפינוי, יש בהם משום ראייה נוספת לבסס הטענה בדבר הפרת החוזה מצד הנתבע 1, לרבות נזקים שנגרמו למושכר שאינם נתבעים במסגרת תביעה זו.

הבקשה שבפניי היא למתן רשות להתגונן מפני התביעה.

הלכה היא כי כדי שתינתן למבקש רשות להתגונן, עליו להציג ולו ראשית ראייה, שיהיה בה כדי אפשרות להצליח בהגנתו, ובלבד שאין מדובר בטענה בעלמא (דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 197 (מהדורה תשיעית, 2008)).

טענת הנתבע 1 היא כי עמד בכל המוסכם בין הצדדים, כשלטענתו הסיכום בין הצדדים נעשה בעל-פה וייתכן שאין התאמה בין הדברים שסוכמו בעל-פה לבין אלו שנרשמו בחוזה שנחתם בכתב. הנתבע 1 העיד בבית המשפט כי הצליח לפנות את בנה של התובעת מהמושכר ולבצע מלוא עבודת השיפוץ בדירה, בהתאם למוסכם בין הצדדים, אלא שבבואו לדאוג לחיבור הדירה לרשת החשמל, כדי שיוכל להשכירה בשכירות משנה וליהנות מפירות השקעתו בשיפוץ הדירה, נתגלה כי קיים חוב עבר לחברת החשמל בגין שימושים שנעשו, אשר לא הסדירה התובעת, בין בעצמה ובין באמצעות באת כוח באותה עת; ובנסיבות אלה סירבה חברת החשמל לחבר את הדירה לרשת החשמל.

לאור האמור טוען הנתבע 1, בין היתר, כי התובעת היא שהביאה בהתנהגותה לסיכול החוזה בין הצדדים ומכאן שלא היה צריך עוד לעמוד בתנאי המוסכם, ובכלל זה לא היה צריך לעמוד בתשלום דמי השכירות המוסכמים לשנת השכירות השנייה והשלישית.

די בטענה זו, מבלי לבחון מלוא טענותיו של הנתבע 1 כלפי התובעת, באי כוחה ומעורבים נוספים בהסכם שנערך בין הצדדים, כדי לקבל, לצורך מידת הראייה הנדרשת כדי ליתן רשות להתגונן, כי הגנתו של הנתבע בעניין זה אינה בגדר הגנת בדים, אלא כי מדובר בהגנה הראוייה להתברר.

באשר לנתבע 2, הרי שזה הצהיר כי הוא אינו מכחיש ערבותו כלפי חיוביו של הנתבע 1, ככל שייקבעו, אלא שבתצהירו ובחקירתו בבית המשפט, למעשה חזר על הגירסה שמסר הנתבע 1; ומאחר שכל טענה שעומדת לחייב נגד נושה יכול גם הערב להעלות, הרי שגם לגבי נתבע 2 יש מקום ליתן רשות להתגונן.

מאחר שלמעשה אין עוד משמעות לתביעת הפינוי, הרי שהבקשה למחיקה על הסף, נדחית.