תא"ק 33170-11-09 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' דואני ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 3.11.11  

1.בפניי שתי בקשות שהחלטתי לדון בהן במאוחד . האחת הוגשה בתא"ק 33170-11-09 (להלן: "תביעה 3 ") לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה. השנייה

בתא"ק 33170-11-09 (להלן: "תביעה 4 ") היא בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 3.11.11 לדחות בקשה להארכת מועד להגשת בקשת ביטול פסק דין בתיק זה. שתי הבקשות עוסקות בפסקי דין הנוגעים לשתי דירות צמודות פיסית שחוברו בפועל לפני שנים רבות לכדי דירה אחת (להלן: "דירה 7" דירה 8" או "הדירה"). מכאן כי הבקשות זהות בנושאן ובעובדותיהן ואף היה מן הראוי כי מלכתחילה שתי התביעות תאוחדנה לכדי תובענה אחת, בדומה למה שנעשה בשתי התביעות הקודמות באותו עניין, בפסק דין ת"א (קריות) 1009/04 (להלן: "פסה"ד הראשון").על כן, בהתאם לתקנה 520 לתקסד"א, התיקים יאוחדו והחלטה בבקשות תינתן במאוחד.

2. ביום 21.12.15 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק דין בתביעה 3 שניתן בהיעדר הגנה ביחס לדירה 7 ובקשה לעיון חוזר בהחלטה בתביעה 4 בבקשה להארכת המועד להגשת ביטול פסק דין שניתן גם הוא בהיעדר הגנה. שני פסקי הדין ניתנו ע"י מותב זה ביום 27.7.10. במסגרת הבקשות גוללו הנתבעים את השתלשלות העניינים ואת גילויו של פסק הדין בתביעה 4 רק ביום 5.5.15. לטענת הנתבעים ביום 22.12.71 נחתם בין התובעת לבין נתבע 1 הסכם שכירות בלתי מוגנת ביחס לדירה. ביום 20.1.13 נפטר הנתבע 1 . הנתבע 2 הוא בנו של הנתבע 1 והנתבעת 3 היא כלתו של הנתבע 1 . הנתבעים 2 ו- 3 ממשיכים להתגורר בדירות יחד עם שני ילדיהם הקטינים עד עצם היום הזה .

ביום 15.2.04 הגישה התובעת תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מדירה 7 בת"א 1009/04 (להלן:" תביעה 1") וכן תביעה כספית לתשלום דמי שכירות. ביום 29.7.04 הגישה התובעת תביעה נוספת לסילוק ידם של הנתבעים גם מדירה 8 ותשלום דמי השכירות, במסגרת ת"א 3429/04 (להלן: "תביעה 2"). שתי התביעות אוחדו ע"י בית משפט השלום בקריות . בפסה"ד הראשון שניתן ביום 10.4.07 ע"י כב' השופטת איילת דגן, נדחו שתי התביעות. הנתבעים מציינים את המסקנות אליהן הגיעה השופטת בפסה"ד הראשון לפיהן התובעת יודעת היטב מזה שנים כי נתבע 2 מתגורר בדירה מאז לידתו ומאז נישא הוא מתגוררבדירה עם רעייתו וילדיהם . ראייה לכך מצויה בביקורי המעגל שעורכת התובעת בדירות ובמשך כל השנים צוינו עובדות אלו. כמו כן, שוברי התשלום ומכתבי ההתראה בדבר פיגורים בתשלום נשלחו גם על שם נתבעים 2 ו-3. בכל מכתבי ההתראה שנשלחו לנתבעים ע"י התובעת לא נטענה הטענה כי הם פולשים וטענה זו הועלתה לראשונה בכתב התביעה מיום 12.2.04. כב' השופטת דגן קבעה כי התנהלות התובעת מלמדת כי כל עוד שולמו הסכומים ע"י הנתבעים, לא הייתה התובעת דורשת את פינויים. כמו כן, נקבע בפסה"ד הראשון כי הנתבעים 2 ו- 3 אינם פולשים באופן עובדתי, אלא זו עשויה להיות שאלה משפטית האם בנסיבות העניין הם "דיירים ממשיכים" או לאו. נקבע כי לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי הנתבעים 2 ו-3 מראש אינם בגדר דייר ממשיך ויש לסלקם מהדירה. עוד קבעה השופטת כי יש לחייב את הנתבעים לשלם שכירות סוציאלית ולא שכר דירה ראוי . נקבע כי בנסיבות העניין סעד של סילוק ידם של הנתבעים מהדירה הוא סעד פוגעני שאינו מידתי.

לטענת הנתבעים, לאחר פסה"ד הראשון שקטה התובעת על שמריה במשך שנתיים וחצי, במהלכן סברו הנתבעים כי בכך הסתיימו ההליכים כנגדם. בשנת 2011 נדהמו הנתבעים לגלות כי ביום 29.11.09 הגישה התובעת לבית משפט השלום בחיפה את תביעה 3, שהיא תביעה זהה במהותה לתביעות הקודמות. הנתבעים טוענים כי בשל מצוקתם הכלכלית הם לא היו מיוצגים במועד הגשת תביעה 3. כמו כן נטען כי לא ידעו ולא עודכנו כי עוד באותו היום הוגשה לבית משפט השלום בחיפה תביעה נוספת, תביעה 4 , גם היא בדומה לתביעות הקודמות.

ביום 24.1.10 התובעת הגישה בקשה לקבלת פסקי דין בהיעדר הגנה בתביעות 3 ו- 4.ביום 27.7.10 ניתנו פסקי הדין במעמד צד אחד, בהם נקבע כי על התובעים לסלק את ידם מהדירות וכן חויבו הנתבעים לשלם לתובעת חוב בגין שכר דירה , הוצאות ואחזקה . הנתבעים מדגישים כי בשום שלב במסגרת התביעות לא חשפה התובעת את דבר קיומו של פסה"ד הראשון ואף לא עדכנה את בית המשפט על קיומן של תביעות 3 ו-4, שהינן תביעות מקבילות.

הנתבעים הגישו בקשה להארכת ועד להגשת ביטול פסק הדין רק בתביעה 3, עליה ידעו. בקשה זו הוגשה ע"י עובדת סוציאלית ממקום עבודתה של נתבעת 3, בצירוף תצהירו הלקוני של נתבע 2, אשר לטענת הנתבעים ממחישים את חוסר האונים בו היו שרויים הנתבעים בשל אי הבנתם את ההליך המשפטי ומצב כלכלי הקשה. בקשה זו נדחתה כאמור ופסק הדין בתביעה השלישית נותר על כנו. לאחר שהתובעת הגישה את פסקי הדין בתביעות 3 ו-4 לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, נפתחו כנגד הנתבעים 2ו-3 שני תיקי הוצל"פ שמספריהם 02-1043511-1 ו- 02-2379-12-4.

כחמש שנים ממועד מתן פסקי הדין בתביעות 3 ו-4, הופתעו הנתבעים לקבל לידם "הודעה לחייב על פינוי" במסגרת תיקי ההוצל"פ. הנתבעים מציינים כי בעבר כבר ניתן צו פינוי כנגדם, אך פינויים נדחה לאחר שהוסבר להם ע"י מי מטעם התובעת כי אין מדובר בפינוי בפועל אלא באיום שכל מטרתו להפעיל לחץ על הנתבעים.