תא"ק 32896-03-12,תא"ק 38901-01-14

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבע בהעדר התייצבות.

התובעת הגישה כנגד הנתבע שתי תביעות שטריות שאוחדו לתשלום סכומי השיקים המשוכים על שמו לפקודת התובעת, ואשר חוללו מהסיבה שניתנה הוראת ביטול. לאחר מספר אורכות הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ודיון בבקשה נקבע ליום 08.03.15.

ביום הדיון הגיש ב"כ המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון מאחר והמבקש אינו חש בטוב ולכן לא יוכל להופיע לדיון. בהחלטתי מאותו היום קבעתי כדלקמן: "לא ניתן להבין מהבקשה את הבסיס לטענה בדבר היעדר אפשרות להתייצב לדיון. אף לא צורף אישור רפואי" ומשכך דחיתי הבקשה.

הנתבע וב"כ לא הופיעו לדיון ומשכך ניתן על ידי פסק דין המחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכומי התביעות.

ביום 20.05.15 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר התייצבות ובתמיכה לבקשה הוגש תצהיר רעייתו של המבקש (מי שהייתה אף היא נתבעת יחד עם הנתבע בתיקים דנן אולם בהסכמת הצדדים נמחקה). בהמשך ביום 31.05.15 הוגש תצהיר מטעם המבקש עצמו בתמיכה לבקשה.

על פי טענת המבקש, לבקשתו לדחיית מועד הדיון לא צורף אישור רפואי שכן הוא היה נתון אותה עת במאסר ובית הכלא בו שהה סירב ליתן לו אישור. רק ביום 09.03.15 הוא קיבל את ההחלטה הדוחה את הבקשה לדחיית מועד דיון, ואילו את פסה"ד שניתן בהיעדר התייצבות לא קיבל. רק משיחה מאוחרת בין בא כוחו לב"כ הנתבעת נודע לו לראשונה שניתן פסק דין ומשלא הומצא לו פסק הדין על ידי הנתבעת על אף בקשות ב"כ, פנה ב"כ ביום 31.03.15 בבקשה למזכירות בית המשפט להמציא לו את פסק הדין. ביום 20.04.15 התקבל לידי ב"כ פסק הדין. לטענת הנתבע יש להעדיף במקרה דנן את זכות הגישה לערכאות לאור חשיבותה ולאפשר לו להתגונן. לגופו של עניין טוען הנתבע כי סיכויי הגנתו טובים לנוכח טענות המרמה והתרמית להם הייתה שותפה גם התובעת שבעטיין נמסרו השיקים.

המשיבה טוענת בתגובה כי יש לדחות את הבקשה כי המבקש אינו מציין מתי נודע לו לראשונה על דבר מתן פסק הדין ובאופן עמום מציין כי "בשיחה מאוחרת" שקיים בא כוחו עם ב"כ הנתבעת נודע לו לראשונה על מתן פסק הדין וזאת כאמור מבלי שציין מועד לקיום אותה שיחה. לטענתה אין לקבל את טענתו המיתממת של המבקש כי לא ידע על דבר הינתן פסק הדין לנוכח קיומה של מערכת נט המשפט המאפשרת בנקל לבדוק אודות מתן פסק הדין. המבקש עשה דין לעצמו עת פטר עצמו מלהופיע לדיון ומפאת מחדל זה שלו ושל ב"כ אין לקבל את הבקשה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המבקש חתם על השיקים לפקודתה כערב לחובותיה של חברת ללו סאל בע"מ לתובעת, וטענותיו כנגד העסקה הכושלת בינו לבין חברת ללו סאל בע"מ, אינן יכולות להוות הגנה שכן המבקשת אוחזת כשורה בשיקים.

לאחר בחינת טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה, בכפוף לפסיקת הוצאות. אקדים ואמר – התנהלות הנתבע איננה תקינה, וזאת בלשון המעטה. הנתבע הגיש ביום הדיון בקשה לאקונית ביותר לדחייתו, בטענה שהוא חש ברע. אין הבקשה כוללת פירוט ולו מינימאלי אודות מצבו הרפואי של התובע ולא צורף לה מסמך רפואי כלשהו. ברי כי אין מקום לקבלת בקשה מעין זו בפרט כשהיא מוגשת סמוך לשעת דיון שנקבע חודשים רבים לפני כן, ולפיכך היא נדחתה. הנתבע, כך עולה מבקשתו הנוכחית, לא טרח לברר את גורל בקשתו, אלא עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיון. לא למותר לציין כי הנתבע מיוצג ע"י עו"ד שהבקשה הוגשה באמצעותו. התנהלות מעין זו אין לקבל, ולכאורה היה מקום בשלה לדחות את הבקשה לביטול פסה"ד. מנגד, מבקשתו הנוכחית של הנתבע עולה כי הוא היה אסיר בעת הרלוונטית (נתון שלא טרח לציין בבקשה לדחיית המועד), ואין לשלול על האפשרות כי הדבר השפיע במידת-מה על אופן ההתנהלות בנוגע לבקשה לדחיית המועד. לגופה של הבקשה לרשות להתגונן, מעלה המבקש שורה של טענות עובדתיות, שלא ניתן בשלב זה לשלול אותן כליל, ושאם יוכחו עשויות להעמיד לו הגנה מפני התביעה או למצער ביחס לחלקה. בנסיבות אלה, ובהינתן עוצמת השיקול הנוגע לזכות הגישה לערכאות, אני רואה לקבל את הבקשה, בכפוף לפסיקת ותשלום הוצאות.