תא"ק 32460-02-12 בשארה נ' עיריית טירה

בפני תביעה כספית בסך 101,366 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, והתובע הסכים למתן רשות להתגונן למעט בטענת ההתיישנות, אשר לגביה סיכמו הצדדים טענותיהם, ובה יש להכריע.

עפ"י כתב התביעה, התובע, מהנדס במקצועו, נתן לנתבעת שירות, בין היתר בשנים 2005-2006, ושני חשבונות שלו אושרו לתשלום, האחד ביום 6.4.2006, והשני ביום 30.5.2006. לכתב התביעה צורפו אישורי חשבון הנחזים להיות חתומים ע"י גורמים שונים מטעם הנתבעת.

בבקשת הרשות להתגונן העלתה הנתבעת טענות הגנה שונות ומגוונות, ובין היתר טענה לחוסר יריבות, באשר לטעמה משרד התשתיות הלאומיות הוא האמור לשלם את החשבונות, אם בכלל יש לשלמם, אך הרלבנטית לענייננו, היא זו, הטוענת להתיישנות העילה מחמת זאת שהתביעה הוגשה ביום 19.2.2012, ואילו העבודות המדוברות בוצעו, כולן, עד חודש אוקטובר 2004, ולפיכך פקעה עילת התביעה בגינן, מחמת התיישנות, בחודש אוקטובר 2011. המבקשת פרטה טענה זו בסיכומיה, באומרה שהמועד הקובע להיווצרות העילה הוא מועד ביצוע העבודות, ולא מועד החתימה של מי מטעם המבקשת על אישורי התשלום. המשיב טוען, מאידך, כי החתימה על המסמכים בשנת 2006 היא היוצרת את העילה, ואף אם לא תאמר כך, הרי שיש בה כדי לחדש את מרוץ ההתיישנות.

יש לזכור כי אינני עוסק עתה בבקשה לסילוק התביעה על הסף, אלא בשאלה אם יש לתת לנתבעת רשות להתגונן בטענת ההתיישנות. לפיכך, אין מקום להכריע בטענה זו, אלא במקרה בו נעלה מכל ספק כי אין סיכוי שהטענה תתקבל (שכן ההלכה היא שיש לתת רשות להתגונן כל אימת שיש סיכוי שהטענה תתקבל).

מאחר שאין חולק שהעבודות בוצעו והושלמו יותר מ-7 שנים לפני הגשת התביעה, ואין חולק שחתימותיהם של מי מטעם הנתבעת נוספו על החשבונות פחות מ-7 שנים לפני הגשת התביעה, הרי שדי לנתבעת להראות כי יש סיכוי שתתקבל טענתה שעילת התביעה נולדה כבר עם סיום העבודות, וכי יש סיכוי שתידחה טענת המשיבה, כי בחתימות על החשבונות יש משום הודאת נתבע (עפ"י סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 – כדי שתינתן לה רשות להתגונן גם בטענת ההתיישנות.

דומה שלא קשה להגיע למסקנה בענייננו. השאלה אם קמה לתובע הזכות לתבוע את תמורת עבודתו כבר בעת סיום העבודות טעונה בירור עובדתי שלא ניתן לעשותו בשלב דיוני זה. לא הובררו עד תום התנאים לזכאות לתשלום, ועל כן פתוחה עדיין בפני הנתבעת הדרך להוכיח שאכן היה יכול כבר אז לדרוש את כספו.

באשר לטענת התובע בדבר הודאת נתבע בחוב, הרי שכאן עומדת לדיון השאלה, אם החתימות על החשבונות אכן מחייבות את הנתבעת – ולו לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות – ואף שאלה זו אינה יכולה להיחתך, במיוחד מקום בו היא עצמה (בהצגתה אחרת, כשאלה אם יש בחתימות כדי לחייב את הנתבעת בתשלום) משמשת יסוד לאותו חלק מבקשת הרשות להתגונן שלגביה ניתנה הסכמת התובע.

פועל יוצא הוא, שבשלב דיוני מקדמי זה, נותרה פתוחה שאלת ההתיישנות, ולא ניתן לבטלה לחלוטין. משכך, יש לתת גם על פיה רשות להתגונן.

אני מקבל, אפוא, את הבקשה במלואה, ונותן לנתבעת רשות להתגונן בפני התביעה, באופן שהתצהיר שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה. הוצאות הבקשה בסך 1,800 ₪ תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי.