תא"ק 32366-05-14 דוד פור נ' סטיבן ואח'

בהמשך להחלטה מיום 11.11.2014, ומאחר שהוגשו עתה תצהירי תמיכה בבקשת הרשות להתגונן, כשהם חתומים בפני נוטריון ציבורי בארה"ב ומאומתים בחותמת אפוסטיל, כנדרש עפ"י האמנות הרלבנטיות, הרי שיש לראות את בקשת הרשות להתגונן כאילו הוגשה כדין.

אעפ"כ יש להעיר, כי התצהירים נסרקו באופן המקשה מאד על קריאתם. עיון בהם חרף קושי זה מלמד כי כמעט באופן מוחלט הם זהים ל"תצהירים" קודמים שהוגשו, בלא חותמת אפוסטיל, ולפיכך – ומאחר שהללו היו קריאים – ניתן לדון בבקשה.

שני הצדדים הסכימו כי תינתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן בלא צורך בדיון.

עיון בבקשה מלמד כי דינה להתקבל. ההלכה היסודית בענייננו היא, כי די לנתבע להראות שבפיו הגנה אפשרית, ולו רק בדוחק, כדי שבקשתו תתקבל.

התביעה היא תביעה לתשלום דמי שכירות ותשלומים נלווים, בקשר עם יתרת תקופת שכירות לאחר עזיבת המבקשים את המושכר, וכן תביעה לתשלום פיצוי מוסכם לאור ההפרה היסודית הנטענת של הסכם השכירות.

הבקשה נשענת בעיקרה על הטענה, שהסכם השכירות היה נגוע בהטעיה, והופר גם בדרכים נוספות, בכל הנוגע להיות תנאי המגורים במושכר בלתי אפשריים, נוכח עבודות השיפוץ עפ"י תמ"א 38 שנערכו בבניין. אמנם, המשיב טוען, והדבר אף אינו שנוי במחלוקת, כי המבקשים ידעו שעבודות אלה תתקיימנה, אולם הבקשה נשענת על הטענה העקרונית, שהמצג שהוצג למבקשים היה, כי העבודות תהיינה חיצוניות בלבד, בעוד בפועל נעשו עבודות בתוך הבניין, בגישה למושכר, ואף אל תוך המושכר הגיעו, תוך שפועלים נכנסים למושכר ללא תיאום, תוך פגיעה בפרטיות ובתחושת הביטחון האישי; ותוך שהגישה למושכר הפכה למוגבלת ואף בלתי אפשרית בחלקים שונים של היום במשך תקופה של חודשיים ויותר.

בפי המבקשים טענות נוספות, אולם די באלה שנזכרו כדי להגיע למסקנה, שאם תוכחנה ותתבררנה כנכונות, כי אז מסקנה אפשרית תהיה שבדין ביטלו המבקשים את הסכם השכירות ובדין עזבו את המושכר במהלך תקופת השכירות.

אם זו אכן תהיה המסקנה, כי אז יהיה דין התביעה להידחות. מצאנו, אפוא, כי למבקשים הגנה אפשרית, ולו בדוחק, מפני התביעה, וכי על כן דין בקשתם להתקבל. לא מצאתי כי הרשות להתגונן היא כה גבולית, עד שתצדיק התנייתה בהפקדת ערבון, כפי שמבקש המשיב; מאידך, גם לא מצאתי כי יש מקום להתיר הגשת תביעה שכנגד בגין עוולות שונות, כגון לשון הרע, וכיו"ב, כפי שעתרו המבקשים, נוכח הסרבול שהדבר יגרום בבירור התביעה. יחפצו המבקשים, יגישו תביעתם עצמאית; אם יעשו כן בתוך זמן קצר מספיק, ניתן יהיה לשקול, לאחר שתוגש התביעה, אם כפי שהוגשה יתאפשר איחוד הדיון בשתי התביעות בלא להביא לסרבול מיותר של ההליך.

אני נותן אפוא למבקשים רשות להתגונן, באופן שהתצהירים ישמשו כתב הגנה.