תא"ק 32170-03-15 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' טיפטיפה (2008) בע"מ

בעניין: בקשת רשות להתגונן

עניינה של התביעה התקשרות בין הצדדים, בגינה הוגשה כבר תביעה בתא"ק 67812-10-13 (להלן: "התיק הקודם"), והושג ביום 24/7/14 הסכם פשרה (נספח 3 לכתב התביעה).

בהסכם הפשרה נקבע כי המבקשת תשלם למשיבה לסילוק התביעה את הסך 64,000 ₪ בתשלומים, כפי שהוסכם שם. עוד נקבע בהסכם הפשרה כי "בחתימתם על הסדר זה ובכפוף להתמלאותן של התחייבויות הלקוח לפרטנר על פי הסכם זה במלואן, מוותר כל אחד מן הצדדים לחלוטין ומוחל באופן סופי ומוחלט על כל זכויותיו, דרישותיו ותביעותיו מכל מין וסוג שהוא נגד הצד השני ו/או מי מטעמו בכל הנוגע לנסיבות החוב" (סעיף 5 להסכם הפשרה). גם במבוא להסכם ובסעיף 1 לו נאמרו דברים ברוח דומה כגון "בחתימתם על הסכם זה, מסכימים הצדדים כי לסילוק סופי ומוחלט של טענות הצדדים האחד כלפי משנהו, ישלם הלקוח...".

התביעה בתיק 67812-10-13 נמחקה מחוסר מעש ביום 5/8/14, לאחר שהצדדים הודיעו לבית המשפט שם על ניהול המו"מ להסדר, אך כהסכמתם לא הגישו אותו לתיק וגם לא עתרו למחיקת התביעה.

אין חולק כי המבקשת לא שילמה את מלוא סכום הפשרה אלא רק 20,800 ₪ מתוכו (סעיף 14 לבקשת הרשות להתגונן, סעיף 8 לכתב התביעה).

התובעת הגישה את התביעה בהתאם לזכותה לפי סעיף 4 להסכם הפשרה, הקובע: "במידה והלקוח לא יעמוד בתנאי הסכם זה, לרבות בתשלום סכום הפשרה כמפורט לעיל, תהא פרטנר רשאית להמשיך בגבייה בהליכים משפטיים על מלוא סכום החוב כפי שנמצא במערכת פרטנר בקיזוז סכומים ששולמו אם שולמו...". מלוא סכום החוב כפי שנמצא במערכת פרטנר נזכר במבוא והוא 112,511.26 ₪.

המבקשת מתגוננת בשתי טענות: האחת, כי הסכם הפשרה, שנחתם על כמחצית סכום התביעה בתיק הקודם, נחתם ללא הודאה בטענה מטענות התובעת ותחת לחץ ומחייב רק בתיק הקודם, והאחרת, כי המבקשת רשאית להפר את ההסכם ולהעלות את הטענות שיש לה כלפי החוב נשוא כתב התביעה שם.

המבקש גם טענה כי מחיקת התביעה בתיק הקודם מחוסר מעש מהווה מעשה בי-דין, אך הדין הינו שונה ותקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 משמיעתנו כי "מחיקת תובענה אינה מעשה בי-דין ואין בה, כשהיא לעצמה, כדי למנוע את התובע מהגיש תובענה חדשה באותה עילה". אין צורך להרחיב הדיבור בעניין.

הטענות לעניין פגמים בכריתת הסכם הפשרה נדחות, באשר המבקשת לא פעלה כאמור בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ולא ביטלה את ההסכם משחלפה הכפייה. ברי כי למצער בעת מחיקת התביעה שם חלפה כל הפעלת לחץ, והיה על המבקשת, שהיתה מיוצגת ע"י עו"ד בתיק הקודם, לבטל את החוזה בהודעה תוך זמן סביר (סעיפים 17 ו-20 לחוק החוזים). חלף זאת, פעלה המבקשת על פי ההסכם ושילמה כשליש מסכום הפשרה, ואז החליטה להפר את ההסכם, כנראה בשל שיקולים שבכדאיות העסקה. כדברי המצהיר: "הנתבעת ציינה בפני התובעת כי חתימתה באה בלבד כבד ותוך מחאה..." (סעיף 18 לתצהיר מר פריבאי).