תא"ק 31748-11-15 ערך - מיסוי עירוני וניהול נדל"ן בע"מ נ' אפרהימי

לפניי בקשה מטעם הנתבע להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן נגדו ביום 10.2.16 בתיק זה בהיעדר בקשת רשות להתגונן במועד, לביטול פסה"ד ולעיכוב ביצועו.

לאחר שעיינתי במסמכי הבקשה מיום 18.9.16, במסמכי תגובת התובעת מיום 20.9.16 לבקשה ובמסמכי תשובת הנתבע מיום 9.11.16 לתגובה, אני מחליט כך: פסה"ד ייבוטל ותינתן לנתבע רשות להתגונן [עפ"י הוראות תקנה 214(ב) לתקסד"א] וביצוע פסה"ד ייעוכב, היה והנתבע יקיים כל אלה עד יום 10.12.16:

1. ישלם בפועל לתובעת הוצאות בסך 4,000 ₪.

2. יפקיד סך של 50,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בלתי מוגבלת בזמן, כאשר גורל הפיקדון ייקבע עפ"י תוצאת התביעה שתתברר.

    

   להלן נימוקיי, בתמצית:

    

   1. ההתרשמות הברורה היא שהנתבע התרשל ובאופן לא זניח בהתנהלותו הכללית בתיק, הן בטרם ניתן נגדו פס"ד והן לאחר מכן. הדברים גובלים בזלזול מופגן בהליכים שעשוי היה להצדיק, הוא כשלעצמו, דחיית כל בקשות הנתבע, אך בנסיבות מצאתי לערוך איזון אינטרסים ולאפשר לנתבע את יומו בביהמ"ש, כנגד תשלום הוצאות והפקדת פיקדון משמעותי.

   2. הנתבע מאשר כי קיבל לידיו את מסמכי התביעה (בטרם ניתן פסה"ד), וטוען כי לא פנה לביהמ"ש רק משום שלא צורפה כל הזמנה לדין למסמכים. קשה מאוד לקבל טענה זו כפשוטה. מחובת נתבע שמקבל מסמכי תביעה משפטית, ולדבריו לא יודע מה עליו לעשות בעקבות זאת, פשוט לברר זאת, בהגשת בקשה/הודעה מתאימות לביהמ"ש ואולי גם בפניה לב"כ התובעת שפרטיו רשומים במסמכים, ויצוין בהקשר זה כי אך זמן קצר בטרם הגשת התביעה נעשתה התכתבות בין הצדדים ומיצגיהם, כך שהנתבע ידע כשרצה לפנות לב"כ התובעת. גם עובדתית קשה לקבל את טענת התובע, שלא צירף צילום של המסמכים שקיבל בפועל, כדי להוכיח מה בדיוק ואיך בדיוק קיבלם.

   3. הנתבע בחר גם להתעלם בבקשתו לחלוטין מן העובדה, שלפי רישומי ומסמכי תיק ביהמ"ש, פסה"ד נמסר לידיו ממש עוד ביום 13.3.16 ע"י רשות הדואר, עפ"י אישור מסירה ברור הסרוק בתיק. רק בעקבות דברי התובעת בתגובתה לבקשה מצא הנתבע להתייחס לאישור זה וכפר בו בפשטות, כפירה שלא ניתן לקבלה משהיא מתיימרת לייחס חוסר אותנטיות למסמך הנהנה עפ"י חוק מאותנטיות רבה (אישור המסירה הנ"ל שבו רושם עובד דואר ישראל כי מסר את פסה"ד לנתבע וזה נחזה להיות חתום על גבי אישור המסירה). הנתבע טען כזכור בבקשתו כי פסה"ד נמסר לו רק כחודשיים לפני מועד הגשת בקשתו, אך לא טרח לפרט בתצהירו (בניגוד למתחייב ולמצופה) מי בדיוק ומתי בדיוק וכיצד בדיוק מסרו לו, והדברים תמוהים מאוד בנסיבות.

   4. לגופה של התביעה הנתבע כופר בכל חוב ומייחס לתובעת מעשים קשים בהחתמתו על הסכם שכה"ט מושא התביעה. אך, הנה, למרות מעשים קשים נטענים אלו, טוען הנתבע כי מצא להתפשר עם התובעת (בסמוך למועד הגשת התביעה) ולשלם לידיה סכום (לא זניח) של אלפי ₪. הנתבע לא טורח לפרט מתי וכיצד ועם מי ומתי בדיוק נעשה אותו הסכם פשרה נטען עם התובעת וכיצד בדיוק חושב סכום הפשרה הנטען דווקא (כאשר התובעת מנגד מפרטת בתביעתה בהרחבה את תחשיב החוב). עצם קיומה של הפשרה הנטענת מחליש את הטענות הקשות שמעלה הנתבע נגד עצם ההתקשרות החוזית בין הצדדים, מה גם שאינו מתמודד באופן ממשי ומפורט עם כל הפעולות הנטענות בכתב התביעה שעשתה התובעת עבור הנתבע.