תא"ק 31265-09-15 יהודה(מעודה) נ' מעודה ואח'

1.עניינה של החלטה זו בפיקדון שהמבקשת חויבה בו, כתנאי למתן רשות להתגונן.

2.בהחלטה בבקשת רשות להתגונן קבעתי כי המבקשת הוכיחה הגנה לכאורה. זאת, עקב הטענה כי המשיבה קיבלה כבר את התשלום בגין ההסכם מושא התביעה, מגרושהּ. המשיבה כמובן טוענת כי הסכום לא התקבל בגין אותו הסכם.

3.מכל מקום, החלטתי בנושא הפקדת הפיקדון נבעה עקב העובדה שמי ששילם את אותו תשלום (סך של 300,000 ₪ ועוד סך של 50,000 ₪), לא הגיש תצהיר.

4.לאחר מתן ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן הוגש תצהיר של יובל מעודה, גרושהּ של המשיבה, ומי ששילם את התשלום. לפי תצהיר זה, התשלום נעשה כדי לסיים את דרישותיה של המשיבה לפי ההסכם מושא התביעה.

5.המבקשת עותרת לבטל את הפיקדון שהושת עליה מקום ש"ריפאה" כביכול את הפגם שנפל בהגשת בקשת הרשות להתגונן מבלי שזו נתמכה בתצהיר נוסף רלבנטי לתובענה.

6.אלה שפגם זה לא ניתן לרפא באחת. ההחלטה בדבר הפקדת פיקדון נבעה כתוצאה מכך שבקשת הרשות לא הייתה מבוססת כדבעי- בהעדר תצהיר נוסף התומך בה.

7.למעשה המבקשת עותרת כעת במסגרת הבקשה לביטול פיקדון, להגיש תצהיר נוסף מטעמה, שעה שבקשת רשות להגן נדונה והתבררה.

8.יוצא אפוא שהבקשה שלפני היא בקשה להגשת תצהיר נוסף התומך בבקשת רשות להגן, ועל דרך זו בקשה לביטול הפיקדון מן הטעם שהוגש תצהיר נוסף שיש בו כדי לבטל את הקביעה שהבקשה שהוגשה בתחילה אינה מבוססת דיה, וממילא במצב זה יש מקום לבטל את הפיקדון.

9. בפסיקה נקבע כי בקשה להגשת תצהיר נוסף, ככל בקשה אחרת הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, צריכה להישקל לגופה לאור כל הנסיבות. "בין היתר, תישקלנה גם השאלות, מה הסיבה שניתנה להגשת התצהירים באיחור, והאם יש באמור בהם כדי לבסס לכאורה את טענת ההגנה של המבקש. ככל שהשיקול השני יגבר, כך תמעט חשיבותו של השיקול הראשון. כמו כן, יש לשקול, אם ראוי להיענות לבקשה לצורך עשיית צדק בין הצדדים, ואם לא ייגרם עיוות דין למשיב..." (ראו: ע"א 5520/90 חברת שבת שרון בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(5) 462, 465 – 466 (1992)).