תא"ק 30766-02-14 עירית ירושלים נ' תלמוד תורה וישיבת "קרית ספר" ובית התבשיל ביעה"ק ירושלים

בפני התנגדות לביצוע תביעה בגין חוב ארנונה. יצוין, כי אין מדובר בתובענה יחידה, ובין בעלי הדין מתנהלות תובענות נוספות בעלות אופי דומה.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבעת חוב ארנונה לשנים 2007-2013, בסכום כולל של 59,644 ₪, בגין נכס מס' 30085-111-000-0011 המצוי ברח' עזרא בירושלים.

2.ביום 27.3.15 הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן בה טענה כי יש מקום להכיר בה כ"מוסד דתי" כמשמעותו בסעיף 4 לפקודה (המבקשת לא ציינה את שם הפקודה, אולם אניח כי הכוונה לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין)), דבר שמקנה לה פטור מלא מתשלום ארנונה. עוד טענה המבקשת כי חלק קטן מהחוב, זה שנוצר עובר ליום 16.2.2007 התיישן ואינו בר תביעה עוד. עוד יצוין כי לאחר הגשת התביעה שילמה המבקשת שליש מגובה סכום התביעה. המבקשת טוענת כי סמכותו של בית משפט זה לדון בטענותיה, מקורה בסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.

3.התובעת מתנגדת מכל וכל למתן הרשות להתגונן. לשיטתה בית משפט זה, שאינו בית משפט מנהלי אינו מוסמך לדון בכל טענה שאינה "איני מחזיק" אשר אין מחלוקת כי לא אינה נטענת כאן. לשיטתה, על המבקשת לפנות בהליך מנהלי מתאים. התובעת גם מתנגדת למתן רשות להתגונן מחמת התיישנות מקום שננקטו על ידה הליכים לאורך כל תקופות החוב. לתגובתה, צרפה המשיבה את מכתביה של הגב' דלית זילבר, הממונה על המחוז מימים 14.1.14, ו-26.2.14 ולפיה כל עוד אין המבקשת מחזיקה ברישיון ממשרד החינוך, אין מקום להעניק לו פטור מארנונה, המשיבה הגישה לבית המשפט גם את מכתבו של מנהל הארנונה, משה לוי, מיום 25.6.15 הדוחה אף הוא את השגת המבקשת כמו גם את בקשתה לעיון חוזר.

דיון והכרעה

4.כאמור, אין מדובר בתיק יחיד. אך בפניי עומדים (לפחות) שני תיקים נוספים בין בעלי הדין שבכותרת (תא"ק 30795-02-14 ותא"ק 30735-02-14) והטענות בכולן, דומות. עיקריהן: יש להכיר במוסדותיה של המבקשת כ"מוסד דתי" הזכאי לפטור מתשלום ארנונה בהתאם לסעיף 4 על תתי סעיפיו, לפקודת הפיטורין. כאשר אל מול טענה זו טוענת המשיבה בתוקף כי מדובר בתקיפה ישירה על החלטת הממונה על המחוז שאין מקומה להתברר בבית משפט זה, אלא בדרך של עתירה מנהלית.

5.עמדת בתי המשפט היא, שככלל, ראוי למצות את דרך ההשגה קודם לפנייה אל בית המשפט האזרחי, שאם לא כן, תסוכל מטרת החוק הקובעת דרך מיוחדת להשיג על החלטות העירייה בעניין החיוב בארנונה (ראו למשל, ע"א 739/89 אהרן מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מה(3) 769, 773-772). לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובבקשות בעלי הדין, לא מצאתי הנמקה שיש בה כדי להצדיק סטייה מכלל זה ואיני נעתרת לבקשה למתן רשות להתגונן.

ככל שמבוקש להשיג על החלטת הממונה על המחוז הרי שהדרך לעשות זאת היא בדרך של עתירה מנהלית (וראה בעניין זה את פסה"ד בעע"ם 5251/08 עטרת בנות ירושלים נ' משרד הפנים ואח', פס"ד מיום 28.8.12 הדומה עד מאוד לענייננו). מקום ש"דרך המלך" פרושה בפני המבקשת, בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, מדוע מתדפקת היא על שערי בית משפט זה? ותקפים הדברים גם ביחס להשגה על החלטת מנהל הארנונה, דרכה של המבקשת אל ועד הערר פתוחה.

6.המבקשת עותרת להכיר בה כמוסד דתי, כמשמעותו בפקודת הפיטורין, אולם פקודה זו, דווקא פקודה זו ממנה מבקשת הנתבעת להיבנות, היא שקובעת כיצד יש לקבוע סיווג זה: