תא"ק 30634-05-14 מיוחס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

1.בפני מונחת בקשה למחיקת כותרת והעברת התביעה לפסים של סדר דין רגיל.

2.המבקשת טענה כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר שאינה עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמד-1984 (להלן: "התקנות"). בכדי שתוכל המשיבה לנהל את תביעתה בסדר דין מקוצר, על מקור סכום התביעה להיות בסכום קצוב ולא כך הדבר. הסכום המדובר לו טוענת המשיבה בתביעתה הינו תשלום תגמולי ביטוח חודשיים ולשחרור מתשלום פרמיות בגין מצב סיעודי. לטענת המבקשת, התובענה מתבססת על הערכה שברפואה ולראיה המבקשת מפנה לסעיף 127 לתקנות המחייב את המשיבה לצרף לתביעתה חוות דעת רפואית. על כן, ההכרעה העומדת לפתחו של בית המשפט הינה באשר לזכאות המשיבה לפיצוי בגין נזקי גוף. הכרעה זו, במהותה, אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר. ככל התביעות הנזיקיות, על המשיבה להוכיח כי התקיים אירוע נזיקי, להוכיח את קיומו של קשר סיבתי וכן את היקף הפגיעה. המבקשת הוסיפה כי המשיבה עותרת לקבלת ריבית עונשית בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התמש"א-1981, רכיב אשר הינו בשיקול דעתו של בית המשפט. לצורך כך, יידרש בית המשפט לבחון את תום לב המבקשת, וגם הכרעה זו אינה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר. בנוסף, בהתאם לפסיקת בית המשפט, אף אם רק חלק מהסכום הנתבע אינו סכום קצוב כהגדרת התקנות, הרי שכל התביעה אינה יכולה להתברר על דרכו של סדר דין זה. כמו כן, המשיבה עותרת לקבלת סעד הצהרתי – וגם מסיבה זו, כך טענה המבקשת, אין התובענה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר ועליה להתברר בסדר דין רגיל.

3.המשיבה טענה בתגובתה כי המבקשת לא תמכה בקשתה בתצהיר וכבר מטעם זה יש לדחות את טענותיה. לשיטת המשיבה, תביעה לתשלום תגמולי ביטוח סיעודי אינה תביעה בגין נזקי גוף אלא תביעה על יסוד חוזה ביטוח. המשיבה צרפה לתביעתה תעודת רופא לצורך הוכחת עניינים שברפואה ועל כן עסקינן בפרשנות למצב עובדתי – ואין בית המשפט נדרש לבחון את התנאים הקשורים בתביעות נזקי גוף. משמדובר בתביעה חוזית, ואין להידרש לשאלת אחוזי נכות, הרי שמתקיימים התנאים הנדרשים לצורך ניהולה בסדר דין מקוצר. באשר לטענת המבקשת הנוגעת לתביעת ריבית עונשית, טענה המשיבה שבפסיקת בית המשפט נקבע שגם רכיב זה הינו סכום קצוב, אשר אינו פוסל את הדיון בתביעה בדרך של סדר דין מקוצר. עצם חישוב הסכום, בשונה משאלת שיקול הדעת של בית המשפט בפסיקתו, הוא עניין אריתמטי אשר נכנס בגדרי תקנה 202. לטענת המשיבה, אם יחסם בפני כל עותר להגיש תביעתו בסדר דין מקוצר רק על בסיס קיומו של רכיב ריבית עונשית בתביעתו, הדבר יביא לסיכול תכליתה של ההרתעה אשר עומדת בבסיס ריבית זו ואף לסיכול תכלית החקיקה בדבר סדר הדין המקוצר. משכל מרכיבי התביעה הינם בגין סכום קצוב אשר ניתן לברור אריתמטי פשוט, הרי שעל התביעה להידון בסדר דין מקוצר.

4.דיון והכרעה:

תקנה 202 לתקנות מגדירה מהם התנאים המאפשרים לבעל דין לנהל הליך בסדר דין מסוג זה. וזו לשון הסעיף:

202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

"(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות –

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב;

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;

(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;

(3) תביעות לסילוק יד מקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב. "

בקשה זו עניינה במחלוקת באשר להתקיימותם של התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א).

משהוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה זו והנתבע טוען שאין התביעה מתאימה להתנהל בסדר דין זה, יבחן אותה בית המשפט על פי מתווה המחוקק המחולק לשלושה שלבים. ראשית, עליו לבחון האם מדובר בסכום כסף קצוב. שנית, עליו לבחון את השאלה האם התביעה סמוכה על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. בהקשר האחרון, תביעה בסדר דין מקוצר מותנת בקיומן של ראיות שבכתב התומכות בתביעה זו. ראיה בכתב יכולה להיות כל מסמך אשר הינו חתום על ידי הנתבע או אשר נעשה על ידו. עוד יצוין, כי לצורך הגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר אין כל צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב – וראשית ראיה מספיקה. הכתב אינו נדרש להוות ראיה מלאה לכל עילת התביעה אלא הוא נדרש לספק ראשית ראיה בלבד לחובו של הנתבע כלפי התובע. בעל דין המתנגד לניהול ההליך על פי סדר דין מקוצר חזקה עליו לשכנע את בית המשפט כי אין התביעה ממלאת אחד מיסודותיה של התקנה ועל כן אין מקום לניהול התביעה בסדר דין זה [ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 783 - 784 (מהדורה אחד עשר, 2013].