תא"ק 30197-09-15 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' ג'בור ואח'

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 17/9/15 הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 50,447 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע 1 אצל התובע להחזרתה ערב הנתבע 2 בערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 100,000 ₪ ביום 1/8/13. לכתב התביעה צורפו מסמכי פתיחת החשבון, פירוט תנועות אחרונות בחשבון העו"ש העסקי של הנתבע 1, כתב ערבות ומכתבים שנשלחו לנתבעים טרם הגשת התביעה.

2.בעקבות בקשה של הנתבעים לחייב את התובע להמציא להם מסמכים נוספים, שלח ב"כ התובע לב"כ הנתבעים מסמכים נוספים הכוללים בקשה לקבלת הלוואה מיום 10/7/14 על סך 58 אלף ₪, לוח סילוקין של ההלוואה הנ"ל, בקשה מיום 27/6/13 לקבלת הלוואה על סך של 5,000 ₪ ולוח סילוקין של ההלוואה הנ"ל, בקשה מיום 19/6/13 לקבלת הלוואה בסך של 9,500 ₪, בקשה למסגרת אשראי בסך של 3,500 ₪ מיום 24/10/12, בקשה לקבלת הלוואה מיום 16/8/12 על סך 65,000 ₪ ולוח סילוקין של ההלוואה הנ"ל, בקשה לקבלת הלוואה מיום 5/1/12 על סך 50 אלף ₪ ולוח סילוקין של ההלוואה הנ"ל, בקשה לקבלת הלוואה מיום 13/11/14 על סך 7,100 ₪, בקשה למסגרת אשראי על סך 10,000 ₪ מיום 19/12/11, בקשה למסגרת אשראי על סך 5,000 ₪ מיום 1/8/13 ופירוט תנועות בחשבון נשוא התביעה לתקופה מיום 29/11/11 עד 10/12/14. העתק מהמסמכים שנשלחו לב"כ הנתבעים, הוגש לתיק בית המשפט.

3.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהירו של הנתבע 1. נטען כי הנתבע 1 פעל כדי לכסות את חיובי ההלוואה ולאזן את חשבון העו"ש וגם אם חרג במועט שבמועט , מעולם לא הפקיר את הבנק לרגע , להבדיל מיתר החייבים הקלאסיים. נטען כי ההלוואה הועמדה לפרעון מיידי רק ביום 31/8/15 ללא התראה מוקדמת ולא ביום 24/6/15 כפי שנכתב במכתב ההתראה שצורף לתביעה. לפיכך הבנק פעל בניגוד לסעיף 15א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), האוסר על העמדת הלוואה לפרעון מיידי ,בטרם ניתנה למקבל ההלוואה הזדמנות נאותה לפרוע אותה ,לאחר קבלת הודעה מסודרת בכתב. נטען כי מכתבי ההתראה שצורפו לתביעה מעולם לא הומצאו לנתבעים. נטען כי המסמכים שצורפו לתביעה והמסמכים אותם גילה התובע במועד מאוחר יותר, מהווים חוזה אחיד ובעניין זה יש מקום לתת רשות להתגונן. נטען כי הנתבע 2 מעולם לא התכוון לערוב לנתבע 1 עד לסך של 100 אלף ₪. נטען כי התובע הפר את חובת הגילוי הספציפית בגין פרטי ההלוואות ומשמעות הערבות כלפי הנתבעים. נטען כי הנתבע 2 סבר שערבותו היא לכל היותר לתקרה של 50 אלף ₪ ולא ידע אם הוא ערב יחיד או ערב מוגן. הנתבע 1 טוען כי לא ידע על ההלוואות שנטל פרט להלוואה הראשונה בסך של 50 אלף ₪. הנתבע 1 טוען כי לא קיבל עותק ממסמכי ההלוואות ולא הוחתם על קבלת עותק ממסמכי ההלוואות. גם הנתבע 1 טען כי לא קיבל את מסמכי הערבות עליהם חתם וכן לא קיבל הודעות מהבנק לגבי הערבות. הנתבעים טוענים כי יש צורך בחוות דעת מקצועית על בסיס החומר שהתגלה לנתבעים לאחרונה רק דרך נט המשפט.

4.ביום 13/6/16 הוגשה תגובת התובע המתנגד למתן רשות להתגונן. לתגובה צורפו אישורי מסירה ותצהירי מוסר המלמדים לכאורה על המצאת מכתב ההתראה לנתבע 1 באמצעות אחיו עיסאם ביום 31/7/15. נטען כי הטענה לפיה מדובר בחוזה אחיד אינה מעלה טענת הגנה. נטען כי הטענות שהועלו בדבר הפרת חובת הגילוי וחובת תום הלב נטענו באופן כללי ולא נתמכו באסמכתא כלשהי. כך גם הטענה בדבר ספק לגבי גובה התביעה ,שאינה נתמכת בחוות דעת מקצועית.

5.ביום 27/6/16 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובע. נטען כי נטל ההוכחה המוטל על הנתבעים בשלב זה הוא מצומצם בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון.

6.לאור האמור בהחלטתי מיום 13/6/16, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי מרבית טענות הנתבעים לוקות בהעדר פירוט במידה המצדיקה התניית מתן רשות להתגונן לכל אחד מהנתבעים בכך שכל אחד מהנתבעים יבצע הפקדה בקופת בית המשפט מהטעמים שיפורטו להלן. עוד אני קובע כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן בכל הנוגע לטענות שהועלו בשם הנתבע 2 בכל הנוגע להסבר שניתן לו במעמד החתימה על הערבות ובכל הנוגע לאי קבלת הודעות מהתובע וכן בנוגע לטענות הנתבעים בדבר חוזה אחיד מהטעמים שיפורטו להלן.

8.באשר לנתבע 1, בעל החשבון, לא ניתנה התייחסות מספקת למסמכים הרבים שגולו על ידי ב"כ הבנק לאחר הגשת התביעה. על פני הדברים, אין זה מתקבל על הדעת כי אדם המנהל חשבון עסקי בבנק לא יטרח לקבל לידיו אף אחד מהמסמכים הרבים עליהם חתם לכאורה במהלך מס' שנים בהן התנהל החשבון. לאחר שהוצגו כל המסמכים שעניינם בקשות לקבלת מסגרות אשראי, הלוואות ופירוט תנועות בחשבון, ניתן היה לצפות להתייחסות מפורטת יותר של בעל החשבון לכל אחד מהמסמכים האלו מעבר לטענה לפיה הנתבע 1 קיבל רק את ההלוואה על סך של 50 אלף ₪.