תא"ק 30154-02-15

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 12/2/15 הגיש התובע נגד הנתבעות תביעה בסדר דין מקוצר על סך 69,669 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונה של הנתבעת 1 (להלן: "החברה") אצל התובע .התביעה כנגד הנתבעת 2 (להלן: "אמאל") מבוססת על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מיום 25/12/12. לכתב התביעה צורפו עמוד ראשון ואחרון של חוברת תנאים כלליים לניהול חשבון מיום 6/12/12, טופס מצב לקוח בהלוואות המתעד הלוואה מיום 7/10/13 על סך 50 אלף ₪ שנקלעה לפיגור ביום 7/8/14 ויתרת חובה בחשבון העו"ש בסך של 35,059 ₪, אישור בדבר גובה הריבית, ערבות מתמדת, הודעה לערב בגין ערבות מתמדת ויפויי כוח.

2.ביום 17/5/15, לאחר קבלת אורכה, הגישו הנתבעות בקשת רשות להתגונן הנתמכת בתצהירה של אמאל. נטען כי במסגרת פעילות החברה בחשבון נטלה החברה הלוואה וניהלה חשבון עו"ש. נטען כי לאחרונה נקלעה החברה לקשיים ולא יכולה היתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובע. אמאל, שהיא המנהלת ובעלת המניות של החברה, מצהירה כי פנתה לסניף הבנק וניסתה מס' פעמים בכל מיני דרכים להגיע עם הבנק להסכמות כדי להביא לסילוק החוב אך נתקלה באטימות ובדרישות בלתי הגיוניות שהנתבעות לא יכולות לעמוד בהן. נטען כי לחברה היו פקדונות ו/או חסכונות. נטען כי במענה לבקשה לקבל פירוט אודות הפקדונות והחסכונות נתקלה אמאל בתשובות מתחמקות ובדחיות עד שבפעם האחרונה נאמר לה שהעניין הועבר לטיפול עורך דין ולכן הבנק לא יכול למסור לה מידע כלשהו. נטען כי לאחר הגשת התביעה יצרה אמאל קשר עם משרד ב"כ התובע על מנת לנסות להסדיר את העניין אך לא הצליחה להגיע להסכמות נוכח המצב הכלכלי שלה ושל החברה. נטען כי התובע נוהג בחוסר תום לב מוחלט בניגוד להוראות בנק ישראל כאשר הוא מציב בפני הנתבעות תנאים נוקשים להסדרת החוב כדי לסכל כל הסדר אפשרי לשם גביית הוצאות ושכ"ט. נטען כי התובע סירב להצעתה של אמאל לערוך ישיבה עם הנהלת הסניף כדי לעבור יחד על היתרות והתנועות על מנת לנסות להגיע להסכמה בנוגע לפריסה מחודשת של החוב.

3.ביום 28/5/15 הוגשה תגובת התובע המתנגד למתן רשות להתגונן. נטען כי מדובר בבקשה סתמית במסגרתה מודה אמאל בחוב ומאשרת כי ניסתה להגיע להסדר אך ההצעות שהוצעו לה לא תאמו את יכולותיה הכלכליות. נטען כי עוד בחודש פברואר 2015 פנה ב"כ הנתבעות למשרד ב"כ התובע ונמסרה לו הצעה להסדר אולם משלא ניתנה כל תגובה, המשיך התובע בהליכים. בתחילת חודש מאי 2015 שאל ב"כ הנתבעים האם ההצעה מחודש פברואר עודנה בתוקף נענה בחיוב, אולם לא יצר קשר כדי להגיע להסדר קונקרטי. בזיקה להחלטת הביניים מיום 17/5/15 לפיה אם לא תוגש תגובה תינתן החלטה המורה על המצאת דפי חשבון בכפוף לתשלום עלות הפקתם, הודיע ב"כ התובע כי הזמין דפי חשבון משנת 2013 ועלות הפקתם היא 150 ₪, אותה נדרשות הנתבעות לשלם מראש.

4.בהחלטתי מיום 30/5/15 הוריתי לנתבעות לשלם לתובע את הסך של 150 ₪ בגין הפקת דפי החשבון וקבעתי לוח זמנים לשם הגשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת על בסיס דפי החשבון. עוד הבהרתי כי אם הנתבעות לא תשלמנה את התשלום הנדרש בגין הפקת דפי החשבון במועד שנקבע, יביא הדבר למתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן על בסיס החומר המצוי בתיק. ביום 14/10/15 הודיע ב"כ התובע כי שלח את דפי החשבון לב"כ הנתבעות ביום 10/7/15 וצירף מסמכים בכתב מדואר ישראל לעניין זה.

5.הנתבעות לא הגישו בקשת רשות להתגונן מתוקנת. לאור האמור בהחלטתי מיום 9/10/15 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן מהטעמים שיפורטו להלן.

7.מלכתחילה מדובר בבקשת רשות להתגונן שלא מעלה טענות הגנה של ממש. הנתבעות מודות בחוב ומאשרות כי לא עמדו בהחזרי ההלוואה בשל מצב כלכלי קשה. הטענות היחידות שהועלו בבקשה הן טענות כלליות בדבר קיומן של פקדונות ובדבר נוקשות של התובע במהלך המשא ומתן אשר מנעה הגעה להסדר חוב. במצב דברים שכזה ניתן היה לצפות כי הנתבעות תנצלנה את ההזדמנות שניתנה להן ולהגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת על בסיס דפי החשבון שנשלחו לבא כוחן. כך בפרט כאשר בעלת החשבון היא חברה בע"מ, אשר מלכתחילה היתה אמורה להחזיק ברשותה את המסמכים הבנקאים במסגרת הנהלת החשבונות השוטפת של החברה. משלא נעשה הדבר אין מנוס מהמסקה לפיה טענות הכלליות שהועלו בבקשה התבררו כחסרות כל ממשות במידה המצדיקה דחייתן כבר בשלב זה.

8.בכל הנוגע לפקדונות ולחסכונות, לא ברור כיצד חברה בע"מ אינה יודעת אלו פקדונות וחסכונות מצוים בחשבונה כאשר החברה אמורה להחזיק ברשותה את כל המסמכים בעניין זה במסגרת הנהלת החשבונות השוטפת.