תא"ק 29378-07-14 חנין נ' ניר

טענות הנתבע, למצער לפי החומר שהונח עד כה בפניו של בית-המשפט, אינן חזקות. כל שאוכל הוא להצר על כך שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, שתייתר את הצורך להוסיף ולברר תובענה זו – על שני הסעדים שבה – לגופה. אולם, בית-המשפט לעולם פתוח להשתכנע ויברר את התובענה בנפש חפצה, כמתחייב מתפקידו.

טענה, שהשמיע הנתבע לראשונה בדיון בבקשת הרשות להגן – זכרה לא בא קודם לכן בתצהירו ובכתב-הבקשה – ולפיה נכפה עליו להיקשר בחוזה עם התובע ומשום כפייה זו יש לראות את החוזה כאילו לא בא אל העולם כלל, אני דוחה. הדעת נותנת כי לדבר זה ניתן היה ביטוי הן, כאמור, בפנייתו של הנתבע לבית-המשפט בהליך זה, הן בשלבים מוקדמים יותר של הידברות ושיח בין הצדדים, והן בנקיטתה של כל פעולה משפטית לפי הדין, ללא תלות בתביעה זו. הנתבע לא נקט אף לא אחת מאלו. אדרבה, כל מנינה ובנינה של בקשתו להרשות התגוננות נסמכת על הטענה כי ההסכם הוא תקף ולא הופר מעולם. דברים, שעלו מחקירתו של הנתבע בבית-המשפט, בצירוף המסמכים שצורפו לכתב-התביעה ותכתובות הדוא"ל שהוצגו במהלך הדיון, אינם מותירים מקום לספק כי גם אם התנהל משא-ומתן טרם ההתקשרות, איש לא כפה על הנתבע להיקשר בחוזה. לכל היותר טעה הנתבע בכדאיות העִסקה, בראיתו, אך זו אינה עילה להתנער מהסכם לאחר שנקשר. לא ארשה, אפוא, התגוננות בראש-טענות זה.

פני-הדברים זהים בכל הנוגע לשיעורו של הפיצוי המבוקש, ובאשר לו לא טען הנתבע מאום וממילא בידי התובע מסמכים בכתב, מבוססים היטב, להוכחתו.

כשלעצמי, מסופקני אם ככל שלאחר שמיעתן של ראיות לא תונח בפניו של בית-המשפט אלא התמונה שבפניו היום, תהא תוחלת לעמדת הנתבע. אולם, מצוותה של הפסיקה היא כי דרכו של הנתבע להשמעת טענותיו בבית-המשפט, בניסיון לשכנע ולהציג ראיות לעמדתו, לא תחסם על-סף. הדברים אמורים בטענתו כי הוא לא הפר את ההסכם וממילא אין יסוד להורות כבר כעת כי עליו לפנות את הנכס ולחייבו בפיצויו של התובע.

אלא, שמתן ההזדמנות להישמע בבית-המשפט אינו ערך, העומד לבדו. מן העבר האחר מצוי ענינו של תובע כי אל מול קשיים ממשיים בעמדת הנתבע לא ייצא הוא, לסופו של הליך וככל שלא תוכל ההגנה לראיותיו, וידיו על ראשו. האיזון ההולם בין ערכים אלה מצוי בחיובו של הנתבע בהפקדתה של ערובה כספית, להבטחת כוחו של התובע להיפרע את זכייתו, אם יזכה, ואת נזקיו בניהול התובענה.

ניתנת בזה רשות להתגונן, וזו תוגבל לטענה היחידה כי ההסכם, התקף, לא הופר בידי הנתבע בשום שלב. זאת, בכפוף לכך שהנתבע יפקיד בקופת בית-המשפט, לא יאוחר מיום 1.3.2015, סך של 230,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית. אין זה סכום שרירותי. הוא נגזר משיעורה של התביעה הכספית, בצירוף סכומן המוערך של הוצאות-המשפט. לא יופקד סכום זה במלואו עד למועד האמור, תידחה בקשת הרשות להתגונן ללא התראה נוספת ויינתן פסק-דין בהיעדר הגנה.

המועד, הנקוב במסמך שבו נקשרו הצדדים, מציב סד-זמנים דוחק לבירורה של תובענה זו. אשר על כן אני קובע כך: ההליכים המקדמיים, ככל שטרם הסתיימו, יושלמו לא יאוחר מיום 1.3.2015. תצהירי עדות ראשית יגיש התובע עד ליום 10.3.2015. הנתבע יגיש תצהיריו לא יאוחר מיום 20.3.2015. שמיעת הראיות, וכן סיכומים על-פה, תהיה בתאריך 2.4.2015 בשעה 12:30.

אין צו להוצאות בבקשה זו. בית-המשפט עודו סבור כי טוב יעשו הצדדים אם יגיעו לכלל פתרון מוסכם של המחלוקת, עוד קודם לדיון הבא. אך ענין הוא להם, ולהם בלבד, לענות בו.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ה, 16 פברואר 2015, שלא במעמד הצדדים.