תא"ק 29217-06-15 בנק לאומי לישראל בעמ נ' נג'מי

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 14/6/15 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 51,114 ₪ בגין יתרת חובה בחשבונו של הנתבע אצל התובע המורכבת מיתרת חובה בחשבון העו"ש ומיתרת חוב בגין שתי הלוואות שניתנו במחצית הראשונה של שנת 2014 בסך כולל של 30 אלף ₪. לכתב התביעה צורפו מסמכי פתיחת חשבון מיום 9/10/12, פירוט תנועות אחרונות בחשבון העו"ש, טופס מצב לקוח בהלוואות, בקשה לקבלת אשראי מיום 26/1/14, בקשה לקבלת אשראי מיום 17/4/14, מכתבי התראה מיום 3/5/15 אישור מסירה של מכתבי ההתראה ואישור בדבר גובה הריבית.

2.ביום 2/8/15 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן במסגרתה ביקש כי יומצאו לו דפי חשבון, מסמכי הלוואה , חוברת תנאים כלליים ופירוט שיעורי הריבית.

3.הנתבע אישר כי נטל הלוואה ביום 26/1/14 על סך 25 אלף ₪. הנתבע טוען כי שילם את החזרי ההלוואה אולם לפני מס' חודשים נודע לו מבירור כי הריבית הנגבית על ידי התובע היא מוגזמת ומופרכת ובניגוד לתנאי ההלוואה. הנתבע טוען כי פנה לבנק מס' פעמים בבקשה לברר את נושא החיובים בחשבון, שיעורי הריבית והעמלות ואף הודיע על כך לאחת הפקידות בשם חנה או רחל. נטען כי הפקידה ביקשה ממנו להפקיד 1,000 ₪ והבטיחה לחזור אליו בתשובה בימים הקרובים הן לעניין החיובים והן לעניין שני הפיגורים ובאם ניתן לפרוס אותם לתשלומים. הנתבע טוען כי פעל לפי הנחיות הפקידה והפקיד 1,000 ₪ ביום 6/4/15 אך במקום לקבל תשובה מפקידת הבנק קיבל מכתב התראה ובעקבותיו תביעה. הנתבע מציין בסעיף 10 לתצהירו כי בכוונתו להביא חוות דעת חשבונאית להוכחת טענותיו ולהגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת לאחר קבלת המסמכים אותם ביקש בתצהירו.

4.ביום 6/10/15 הוגשה תגובת התובע לבקשת הרשות להתגונן . לתגובה צורפו כל המסמכים אותם ביקש הנתבע. נטען כי עיון בדפי החשבון מלמד כי מיום 15/1/15 לא עמד הנתבע בתנאי ניהול החשבון ובתנאי ההלוואות ולא הפקיד דבר לחשבון פרט לסך של 1,000 ₪ שהופקד ביום 6/4/15. ניתן כי כל הריביות בהן חויב החשבון הן לפי תנאי החשבון וההלוואה. נטען כי אם לנתבע יש טענות לעניין הריבית, היה עליו להמשיך ולשלם את קרן ההלוואה ואת החוב בעו"ש , דבר שלא נעשה. נטען כי הנתבע לא הגיע לכל הסכמה עם התובע בעניין סילוק החוב או בעניין הריבית מעבר לתנאי החשבון וההלוואה. לפיכך, מבוקש לדחות את בקשת הרשות להתגונן ולחייב בהוצאות.

5.בהתאם להחלטתי מיום 6/10/15 איפשרתי לנתבע להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת על בסיס המסמכים שצורפו לתגובה עד 16/11/15. הבהרתי כי אם הנתבע לא ייעשה כן, יהיה עליו להשיב לאמור בתגובה עד 16/11/15 ותינתן החלטה בבקשה הקיימת על בסיס החומר המצוי בתיק. החלטה זו נשלחה לבאי כוח הצדדים בפקס ביום 6/10/15 .

6.ביום 18/11/15 ציינתי כי שני הצדדים לא עשו דבר בעקבות החלטתי מיום 6/10/15 ולכן ככל שלא תבוצע פעולה בתיק עד 18/12/15 , תינתן החלטה בבקשה על בסיס החומר המצוי בתיק. במענה להחלטה זו הגישה ב"כ התובע תגובה ביום 19/11/15 אליה צורף אישור מסירה המלמד כי תגובת התובע הומצאה לב"כ התובעת ביום 15/10/15. כיוון שלא הוגשה תשובה לתגובה או בקשת רשות להתגונן מתוקנת עד עצם היום הזה, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר שקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן מהטעמים שיפורטו להלן.

8.ראשית, ישנה סתירה פנימית בולטת ולא מוסברת במסגרת התצהיר. םם הנתבע לא יודע מהם שיעורי הריבית בחשבון לרבות ריבית הפיגורים גם לאחר שעיין בכתב התביעה אליו צורפו מסמכים לעניין זה, לא ברור כיצד הנתבע יכול להצהיר כי בירור שעשה לפני מס' חודשים העלה כי הריבית אותה גובה הבנק היא מוגזמת , מופרכת ונוגדת לתנאי ההלוואה. חובת הפירוט המוטלת על מבקשת רשות להתגונן חייבה את הנתבע לציין במסגרת תצהירו לכל הפחות מהו השיעור של אותה ריבית "מוגזמת ומופרכת" כאמור בסעיף 6 לתצהירו.