תא"ק 28863-05-14 טניאני נ' מצארוה

בפני בקשת הנתבע ליתן לו רשות להתגונן, כנגד תביעת התובע לשלם לו 73,000 ₪, לפי הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 23.6.2008.

הנתבע טוען כי פרע את סכום התביעה באמצעות מסירת ארבע המחאות, אשר הוסבו ע"י התובע לצד ג' (להלן: "אבו ראס", ולאחר מכן נפרעו ע"י הנתבע לצד ג' שאחז בהם (סע' 6 לתצהיר הנתבע). הנתבע טוען כי פרע את השיקים לאבו ראס במזומן והשיקים נותרו בידי אבו-ראס.

הנתבע צירף את תצהיר אבו-ראס לפיו פרע הנתבע לידו את סכומי השיקים במזומן.

בחקירה הנגדית של הנתבע עלה שאין בידו קבלות על התשלומים במזומן והצ'קים נותרו בידי אבו-ראס. כמו כן אין בידו את מספרי השיקים או את תאריכיהם.

מנגד, אבו ראס העיד שהחזיר לנתבע את הצ'קים לאחר פרעונם. אבו ראס לא זכר בכמה צ'קים מדובר ומה סכומיהם. יחד עם זאת, ניתן לבדוק אצלו במשרד על שם מי הוצאו הקבלות. אבו ראס ציין כי מדובר באירועים שהתרחשו לפני שמונה שנים, ואינו חייב לשמור את המסמכים למעלה משבע שנים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל על תנאי שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בקופת בית המשפט.

המדובר בטענת הודאה והדחה, כאשר הנתבע נאחז בטענת פירעון במזומן. בקשתו הוגשה חסרת פרטים כלשהם ביחס לפירעון האמור: מקום התשלום, מועד התשלום, הסבר על כך שהצ'קים נותרו בידי האוחז, מדוע לא קיבל קבלה או אישור אחר על התשלום?, העדר קבלות או תיעוד מהבנק על משיכת כספים במזומן לצורך ביצוע התשלום, מי נכח במעמד התשלום וכיו"ב פרטים מהותיים שהיה בכולם לבסס את גרסתו וליצוק לה תוכן ממשי. כל זאת חסר בבקשת הנתבע.

אף העד מטעם הנתבע, אבו-ראס, לא יכול היה להשלים פרטים, מלבד אימות כללי וסתמי של טענת הנתבע כי הצ'קים נפרעו במזומן. העד לא ציין מדוע הנתבע פרע את השיקים, מתי הם נפרעו, מה הסכומים שקיבל, וכד'.

בנוסף לאמור, התגלעה סתירה חזיתית (שיש לה משמעות לעניין הוכחת טענת פירעון) בין גרסת הנתבע כי הצ'קים נותרו בידי אבו-ראס, בעוד האחרון טוען כי השיבם לנתבע.

יתירה מכן, הנתבע אינו מוסר מתי מסר לתובע את הצ'קים, מה מספריהם, מה מועדי פרעונם, או מדוע לא קיבל אישור על מסירתם לתובע.

הלכה היא כי אחיזת החייב בצ'קים המקוריים הינה ראיה לכאורה לפירעון החוב הגלום בהם ואילו במקרה דנא הנתבע לא יכול להסתייע בה.