תא"ק 28827-02-16 בע"מ נ' וייס

בפני בקשה להעברת התיק לבית משפט השלום באשדוד, מחמת חוסר סמכות מקומית (הטענה הועלתה כבר בבקשת הרשות להתגונן).

המשיב מבקש להסתמך על תניית השיפוט שבין הצדדים, כדי להצדיק את הגשת התביעה לבית משפט זה. עפ"י תניית השיפוט, ניתן להגיש את התביעה לבית המשפט הסמוך לסניף הבנק בו התנהל החשבון, או לאחד מבתי משפט ספציפיים המנויים שם (שבית משפט זה אינו בתוכם). לשיטתו, מאחר שהחשבון התנהל בסניף המשיב הסמוך לראשון לציון, ניתן להגיש את התביעה לכל בית משפט בעל סמכות מקבילה לבית משפט השלום בראשון לציון, כדוגמת בית משפט זה.

המבקשת, מנגד, עותרת לעשות שימוש בהוראת הסמכות המקומית שבתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת חלופות שונות, ובהן מקום מגורי הנתבע (שהם באשדוד, במקרה זה).

דין הבקשה להתקבל, אולם לא מטעמי המבקשת.

התקנה הרלבנטית לענייננו היא תקנה 3(א1), ולא תקנה 3(א), שכן עסקינן בתובע שלעסקו מספר סניפים, ועל כן מצד התקנות היה על התביעה להיות מוגשת לבית משפט שבמחוז דרום.

אמנם, המשיב נשען על תניית שיפוט, כאמור, ותקנה 5 לתקנות מאפשרת לתניית שיפוט לגבור על הוראת תקנה 3(א1), אולם סבורני שהוא עושה כן באופן שגוי. תניית השיפוט אינה מאפשרת הגשת התביעה לבתי משפט בעלי סמכות מקבילה, אלא נוקבת בחלופות מסוימות, והרלבנטית לענייננו היא זו של בית המשפט הקרוב לסניף בו התנהל החשבון. בית משפט זה הוא בית המשפט בראשון לציון. את סמכותו (אילו היתה התביעה מוגשת אליו) הוא רוכש מכוח התנייה, ולא מכוח התקנות. לפיכך, אין סמכותו של כל בית משפט אחר במחוז מקבילה לסמכותו – ובתי משפט אחרים אלה אינם מוסמכים לדון בתביעה.

אילו היתה התביעה מוגשת לבית משפט השלום בראשון לציון, כי אז לא היתה המבקשת יכולה להצליח בעתירה להעברת התיק (מטעמי סמכות, ואינני נכנס כאן לנימוקי בריאות, וכיו"ב, שאינם בסמכותי, באשר הם עילה המאפשרת פניה לכב' נשיאת בית המשפט העליון, בלבד); אלא, שהמשיב לא עשה כן, והתביעה הוגשה לבית משפט שאינו מוסמך לדון בו, ועל כן לא יוכל עתה להישען על תניית השיפוט כדי להביא להעברת התביעה לבית המשפט אליו היה אמור להגיש אותה מלכתחילה.

אני נעתר, אפוא, לבקשה, ומורה על העברת התיק לבית משפט שלום במחוז דרום. התיק יובא בפני כב' נשיאת בתי משפט השלום במחוז הדרום, לקביעת בית המשפט שידון בו. תשומת לב כב' הנשיאה תופנה לכך, שהעתירה היתה להעברת התיק לבית משפט השלום באשדוד, דווקא, עקב מקום מגורי המבקשת, וגילה המתקדם (85 שנה).

הדיון הקבוע בפני – מבוטל.

בנסיבות, ומשנימוקי ההחלטה אינם אלה שנטענו על ידי המבקשת, איני עושה צו להוצאות.