תא"ק 28810-08-15 שמש ואח' נ' נפתלי ואח'

לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף, ולחילופין מחיקת כותרת או מתן רשות להתגונן.

רקע 

1.ענייננו בתביעה להחזר הלוואה שנטען כי ניתנה ביום 27.5.08 ע"י התובע 1 (להלן – התובע) לנתבע 2 (להלן – הנתבע), בסך 60,000$.

2.אין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית התגוררו שני הצדדים בארה"ב. הסכם ההלוואה, כך נטען בתביעה, נערך בארה"ב. לפי הנטען בכתב התביעה, בין התובע ובין הנתבע ואשתו (היא הנתבעת 2) שררו אותה עת יחסים קרובים במיוחד. על רקע יחסים אלה ביקשו הנתבעים מהתובע להלוות להם את הסכום הנזכר, ולכך נעתר התובע. מטרת ההלוואה היתה לסייע לנתבעים לבנות את ביתם בישראל. עוד נטען כי על-פי המוסכם בין הצדדים, החזר ההלוואה אמור היה להיעשות בישראל, באמצעות אחיו של התובע, הוא התובע 2 (להלן – אח התובע).

3. לטענת התובעים, סכום ההלוואה לא הושב להם במלואו. תחילה הסכימו לפרוס את תשלום ההחזר, וזאת לנוכח יחסיהם עם הנתבעים והיות האחרונים נתונים בקשיים כספיים. לטענתם, הם המתינו מספר שנים להחזר ההלוואה בנסיבות הנ"ל ועל רקע הבטחת הנתבעים כי ישיבו את החוב לאחר מכירת ביתם בארה"ב. הבית נמכר ביום 25.03.14, אולם הנתבעים שילמו על חשבון החוב שני תשלומים בלבד; תשלום בסך 12,000 $ (כ- 41,400 ₪) ששולם בארה"ב, ותשלום בסך 36,000 ₪ ששולם בישראל לידי אחיו של התובע בתקופת חגי תשרי בשנת 2014.

4.מכאן התביעה להשבת היתרה בסך 39,674$, שהם 151,079 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.08.2008.

הבקשה – תמצית טענות הצדדים:

טענות הנתבעים:

5.הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. לחלופין טענו כי יש למחוק את כותרת התביעה משהיא איננה מתאימה לדון בסדר דין מקוצר, ולחילופי חילופין ביקשו כי תינתן להם רשות להתגונן.

6.הבקשה לסילוק על הסף מיוסדת על הנימוק לפיו בית המשפט בישראל איננו הפורום הראוי לדון בתובענה, אלא בית המשפט בארה"ב. לעניין זה טוענים הנתבעים כי מירב הזיקות הרלוונטיות לסכסוך הינן לארה"ב; בעת הרלוונטית היו הן התובע והון הנתבעים תושבי ארה"ב; כיום הנתבע הינו אזרח ותושב ארה"ב והוא שוהה מירב הזמן בארה"ב למעט בשנה האחרונה בה שהה באופן חריג בישראל; ההלוואה ניתנה בארה"ב ואמורה היתה להיות מוחזרת בארה"ב; רוב העדים והראיות הרלוונטיות נמצאים בארה"ב וציפיית הצדדים היתה כי היחסים ביניהם ידונו בארה"ב ולפי הדין החל שם. גם השיקולים הציבוריים נוטים לטובת קיום הליכים בניו ג'רסי לנוכח עלויות קיום הליך בישראל והזיקות המרובות לארה"ב כאמור.

7.הנתבעים טוענים עוד כי על-פי כללי ברירת הדין, הדין אשר חל על ההסכם הוא הדין של מדינת ניו ג'רסי, בה נערך ההסכם. לתגובתם לתגובת התובעים לבקשה, צירפו הנתבעים חוות-דעת בעניין הדין הנ"ל, לפיה עפ"י דין זה התביעה לקיום החיוב החוזי התיישנה. משכך, ומאחר שלטענתם הדין שיחול על התביעה הוא בכל מקרה הדין של ניו ג'רסי, וזאת אף אם היא תדון בישראל, הרי שמדובר בתביעה שדינה דחיה בשל התיישנות.

8.הנתבעים טוענים לחילופין כי יש להורות על מחיקת כותרת מאחר והתביעה אינה מתאימה להידון בסדר דין מקוצר שכן אחיו של התובע והנתבעת אינם צד להסכם ההלוואה הנטען. בנוסף לטענתם, בהסכם נכתב כי החוב יהיה בתוספת רווח ששיעורו לא נקבע בהסכם והחישוב שבוצע על ידי התובעים לתוספת ריבית אינו ברור.

9.לחילופי חילופין טוענים הנתבעים כי יש ליתן להם רשות להתגונן. לעניין זה נטען על-ידם כי המסמך שצורף לכתב התביעה ובו מה שנחזה להיות אישור בחתימת הנתבע בדבר קבלת הלוואה מהתובע, לא נחתם על-ידי הנתבע וכי החתימה המופיעה עליו איננה חתימתו אלא מדובר בזיוף. לטענתם, בין הצדדים שררה מערכת יחסים קרובה, כמעט משפחתית, באופן ששני הצדדים סייעו זה לזה בכספים לפי צורך. הצדדים מעולם לא ערכו ביניהם התחשבנות מדויקת מי חייב למי אף על פי שהועברו ביניהם סכומים גדולים. היו מקרים בהם העברת הכספים הייתה חריגה ועל כן התובע היה חותם לנתבע על פתק ובו אישור על כך שקיבל כסף. לטענת הנתבע, בשנה בה לכאורה ניתנה ההלוואה התובע היה מצוי בבעיות כלכליות, כמו גם הנתבע, ולכן לא ייתכן כי הלווה לו סך 60,000$. לא מדובר בחוב אלא במערכת יחסים מעין משפחתית ולכן לא ניתן לשחזר את העברות הכספיות שבוצעו במהלך השנים בהעדר רישום מסודר.