תא"ק 28661-01-13 נמלי ישראל נ' טבאג'א

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה לפינוי המבקש ממחסן במעגן הדיג בקישון, שמספרו 82/9 בגוש 11633 חלקה 2 (להלן: "המחסן").

בתיק ניתן פסק דין בהעדר הגנה ובוטל בהסכמת המשיבה, ואני מתנצלת על העיכוב במתן ההחלטה.

התובעת, שהוקמה בשנת 2005 והחליפה את רשות הנמלים, טוענת כי ביום 1/1/02 נחתם הסכם שכירות בין המבקש ומר יצחק מקיאס כשוכרים לבין רשות הנמלים, שתוקפו עד ליום 31/12/03. לכתב התביעה צורף חוזה מיום 15/1/03, נספח ב', המורכב מחוזה קצר בן שני עמודים, אליו מצורפים תנאים כלליים להשכרת מקרקעין בנמל ותנאים מיוחדים להשכרת מקרקעין בנמל. תקופת השכירות נקבעה לשנתיים מיום 1/1/02 עד ליום 31/12/03 (סעיף 2(א) לתנאים המיוחדים). התובעת טוענת כי במועד לא ידוע פינה מר מקיאס את המחסן, וכעת המבקש מחזיק בו בשלמותו. ביום 1/8/12 נדרש המבקש לפנות את המחסן (מכתב דרישה, נספח ג' לכתב התביעה), לאחר שלטענת המשיבה תקופת השכירות הסתיימה והמבקש לא הסדיר את שהותו במחסן, לא חתם על חוזה חדש, ואינו משלם דמי שכירות מאז שנת 2005, למרות הצעות של המשיבה כי יחתום על הסכם עם שותף ותוך מחילה על חובות עבר.

המבקש טוען כי הוא שוכר ומחזיק במחסן עם חברו, מר מקיאס, מאז שנות התשעים, ועד לשנת 2002 היה המחסן שייך למשרד החקלאות, שהקצה מחסנים לדייגים לפי החלטת הקצאה וללא חוזה ותוך תשלום דמי שימוש שנתיים. עם כניסת רשות הנמלים בשנת 2002-2003 חתם המבקש כמו גם דייגים אחרים על החוזה נשוא התביעה. לדבריו נאמר ע"י הרשות כי החתימה הינה פורמלית על מנת להעביר את הפעילות מידי משרד החקלאות לרשות הנמלים, וכי ידוע לו כי חלק מהדייגים לא חתמו, נוהל נגדם הליך משפטי ופינויים עוכב.

המבקש טוען כי החתימה לשנה אחת בלבד לא חייבה את הצדדים, אלא היה ברור כי ההסדר שהיה בזמן שמשרד החקלאות החזיק במחסנים ימשיך לחול, והצדדים המשיכו לפעול על פיו מידי שנה. המבקש טוען כי הרשות היתה בלתי הדירה, וכי המשך גביית התשלומים מעידה על כך.

המבקש טוען כי רק בשנת 2012 פנתה המשיבה לדייגים בבקשה לחתום על חוזה חדש, אך לטענתו הדבר נעשה בכוחנות, מירמה תוך מצגי שווא והבטחות חסרות יסוד ואי מתן אפשרות לשנות דבר בהסכם ולנהל מו"מ. המבקש מכחיש את הטענה לפיה הוא מסרב לחתום על חוזה ולהתפנות ואינו משלם דמי שכירות משנת 2005, וצירף קבלות, המעידות על תשלום דמי שכירות במשך השנים (נספח ה' לתצהיר). כך גם מכחיש המבקש את טענת המשיבה, לפיה מחלה לו על חוב עבר. המבקש טוען כי מאז שנת 2012 המשיבה הפסיקה להוציא דרישות תשלום והוא משלם בהעברה בנקאית (מסמכים צורפו בנספח ה' הנ"ל).

לטענת המשיבה לפיה שותפו של מר מקיאס פינה את המחסן, משיב המבקש כי עשה כן תוך מתן הודעה למשיבה (נספח ו' לתצהיר, חתום ע"י קצין עגינה) וכי בנו מר בסאם טבאג'א ביקש לצרף את שמו לחוזה בהיותו בעל כלי עגינה ורישיון דיג (מכתב המבקש ובנו מיום 1/3/13, נספח ז' לתצהיר).

המבקש מציין את ערכו הרב של מחסן בנמל, לאור מספרם המוגבל של המחסנים.

בדיון לפניי נחקר המבקש נגדית, העיד כי קיבל את מכתב הדרישה לפינוי וכי לא פינה את המחסן מאחר ושילם לפני כן שנה מראש. המבקש חזר על טענתו כי לא חתם על ההסכם, שהוצע ע"י המשיבה מאחר והינו "משפיל", ומקנה למשיבה אפשרות קלה להוציא את המבקש מהמושכר. המבקש אישר כי התבקש להכניס שותף למחסן, ואף הציע שותף כזה אך השותף חזר בו, ואמר כי הוא מסרב לשותף שאינו מכיר, מאחר והוא מחזיק במחסן ציוד יקר ערך. המבקש נשאל על מספר שותפים, שהוצעו לו, שלל כי הוצע לו השותף עלי בשתאווי אך אמר כי הוא מסרב לקבלו כשותף, ציין כי אינו מכיר את השותף המוצע עמוס חכמון, מכיר את השותף המוצע חנניה אקוקה, ויהיה מוכן לשקול לקבלו כשותף לאחר בדיקת מצבו.

בסיכומים העלה ב"כ המבקש טענה לפיה התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר וההסכם שצורף לכתב התביעה אינו עם המשיבה אלא עם רשות הנמלים וכי צו רשות הספנות והנמלים (העברת זכויות במקרקעים המועברים), תשס"ה-2005 אינו מקנה למשיבה זכות שימוש בלעדית במחסנים, ועל כן אין ראייה לזכותה.

כמו כן חזר ב"כ המבקש על טענות המבקש, שהועלו בתצהיר ונדונו בדיון, ואיני מתייחסת לטענות עובדתיות חדשות, שהועלו לראשונה בסיכומים ללא שהונחה להן תשתית עובדתית בתצהיר או בחקירה הנגדית.