תא"ק 28214-02-17 אשל השומרון-מועדון הנופש הישראלי בע"מ נ' אל ארצי ע"ר

הנתבעת הזמינה מהתובעת, המנהלת מלון בעיר אריאל, חדרים לשם אירוח של קבוצות בשתי שבתות. במסגרת הסכם ההתקשרות נקבעו דמי הביטול שתידרש הנתבעת לשלם במקרה של ביטול ההזמנות, בעוד סכום דמי הביטול נגזר מפרק הזמן שנותר ממועד הביטול ועד מועד האירוח. לאחר שהנתבעת ביטלה את הזמנות האירוח סמוך למועד האירוח שתוכנן, דרשה התובעת מהנתבעת לשלם לה את דמי הביטול בהתאם להסכם ההזמנה. משסירבה הנתבעת לשלם את דמי הביטול, הוגשה ביום 13.2.2017 התביעה הנדונה בהליך של סדר דין מקוצר ובמסגרתה נתבעה הנתבעת לשלם את דמי הביטול, בסך 89,250 ₪.

עניינה של החלטה זו הוא בקשת הרשות להתגונן שהגישה הנתבעת ביום 30.3.2017.

2. על-פי הנטען בכתב התביעה, במהלך חודשים אוגוסט וספטמבר 2016 הזמינה הנתבעת מהתובעת אירוח בהיקף של 75 חדרים לשני מועדים. הזמנה אחת לשבת שחלה בתאריכים 21-20 בינואר 2017 וההזמנה השנייה הייתה לשבת שחלה בתאריכים 18-17 בחודש פברואר בשנה זו.

נציג הנתבעת ביקר במלון, בחן את מרכיבי האירוח וחתם על הסכם ההזמנה, הכולל תנאי ההתקשרות, לרבות תנאי האירוח וכן דמי הביטול שתידרש הנתבעת לשלם במקרה של ביטול ההזמנה (יוער, כי ההסכם אינו נושא את תאריך החתימה) (נספח א' של כתב התביעה). על-פי בקשת נציג הנתבעת, ביום 15.1.2017 התקיימה במלון פגישה עם מנהל התובעת לשם סיכום סופי של תנאי האירוח. במהלך פגישה זו, כך לטענת התובעת, העלה נציג הנתבעת דרישות שונות לגבי האירוח, אשר על-פי טענת התובעת, עמדו בניגוד למוסכם בהזמנה ובניגוד למדיניות הבטיחות והביטחון של המלון. בשל אי שביעות הרצון שהפגין נציג הנתבעת, הבהיר לו מנהל התובעת כי לא יחול שינוי בהזמנה וכי הנתבעת יכולה לבטל את ההזמנה על כל המשתמע מכך בהתאם להסכם ההזמנה. לאחר תום הפגישה שלח מנהל הנתבעת הודעת דוא"ל אל התובעת, שבה הודיע על ביטול שתי ההזמנות.

בנסיבות אלו טענה התובעת, כי על הנתבעת לשלם את דמי הביטול המוסכמים אשר נקבעו בהסכם ההזמנה, אשר שיעורם נגזר ממועד הודעת הביטול ומסכום ההזמנה, שהיה בסך 73,000 ₪ עבור כל אחת משתי שבתות האירוח שהוזמנו (960 ₪ לחדר עבור 75 חדרים).

מאחר שביטול ההזמנה היה כאמור, ביום 15.1.2017, טוענת התובעת כי על-פי הסכם ההזמנה, סכום דמי הביטול שעל הנתבעת לשלם, הוא בסך 89,250 ₪, על-פי החישוב הבא: ביטול האירוח בשבת הראשונה, שהוזמנה לתאריכים 21-20 בינואר 2017, נעשה פחות משבוע קודם למועד האירוח שנקבע, ולכן דמי הביטול הם בשיעור 80% מסכום ההזמנה – סך 58,400 ₪; ביטול האירוח בשבת השנייה, שהוזמנה לתאריכים 18-17 בחודש פברואר, נעשה פחות משלושים ימי עסקים קודם למועד האירוח שנקבע, ולכן דמי הביטול חושבו לפי שיעור 45% מסכום ההזמנה – 32,850 ₪. סך הכול: 89,250 ₪.

3.תמצית טענותיה של הנתבעת במסגרת בקשת הרשות להתגונן, אשר נתמכה בתצהירו של מנהל השיווק של הנתבעת, מר נדב דמרי, הן, כי כבר בסיור הראשון שקיימו נציגיה העלו הם טענות בעניין רמת החדרים הירודה, אך לטענתה, הובטח להם כי קודם למועדי האירוח שהוזמנו ייערך שיפוץ. כן הובטח להם, כי המלון יעשה כל שניתן כדי להיענות לבקשותיה של הנתבעת בעניין האירוח. על יסוד הבטחה זו נערכה ההזמנה ואף שולמה מקדמה בסך 8,000 ₪ (4,000 ₪ לכל אחת משבתות האירוח שהוזמנו).

בסוף חודש נובמבר 2016 פנה נציג הנתבעת אל התובעת וביקש לקיים פגישה לשם סיכום פרטי ההזמנה והאירוח. חרף ניסיונות הנתבעת לתאם את הפגישה מוקדם ככל הניתן, קיים מנהל התובעת את הפגישה רק ביום 15.1.2017, סמוך למועד האירוח הראשון שהוזמן. במהלך פגישה זו נוכחו נציגי הנתבעת לגלות כי בניגוד למובטח, המלון לא שופץ, רמת החדרים הייתה ירודה מאד ואף עלה מהם ריח בלתי נסבל של עובש שנבע מהיעדר אוורור במשך תקופה ממושכת. בעקבות תלונות מצד נציגי הנתבעת, בין השאר גם לגבי דרישותיה בעניין תנאי האירוח, הודיע מנהל התובעת לנציגי הנתבעת כי הם יכולים לבטל את ההזמנה וכי הנתבעת אף תחזיר את המקדמות ששולמו. לנוכח דברים אלו של מנהל התובעת ומאחר שעל-פי טענת הנתבעת, מצב המלון היה ירוד מאד, הודיע נציג הנתבעת על ביטול שתי ההזמנות.

עוד טענה הנתבעת, כי בשל המצב שנוצר ולנוכח פרק הזמן הקצר שנותר עד מועד האירוח שנקבע, נאלצה הנתבעת להזמין אירוח במלון חלופי תמורת סכום גבוה בהרבה, בסך 126,900 ₪ (קבלה המאשרת תשלום זה – נספח ה' של בקשת הרשות להתגונן).