תא"ק 28163-12-15 כלל פנסיה וגמל בע"מ נ' בכר

המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר על סך כ-35 אלף ₪ בטענה כי הנתבעת לא השיבה הלוואה שנטלה ממנה.

המבקשת מאשרת בבקשת הרשות להתגונן שהגישה כי נטלה את ההלוואה וטוענת כי החזר ההלוואה היה אמור להתבצע בקיזוז ממשכורתה אצל מעסיקה דאז. המשיבה לא דאגה לעשות כן, על אף פניות של המבקשת וכיום אין למבקשת, שאינה עובדת עוד, מקורות למימון החזר ההלוואה.

בדיון שהתקיים בפני נחקרה המבקשת על תצהירה וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשת חזרה על טענתה כי פנתה למשיבה על מנת שזו תקזז את החזרי ההלוואה ממשכורתה ומהפיצויים שקיבלה מן המעביד עם סיום עבודתה והוסיפה כי פנתה למשיבה בנסיון להגיע להסדר לפריסת החוב – אך נתקלה בסירוב. בחקירתה הנגדית הודתה כי לא בדקה אם אכן קוזז הסכום מהפיצויים שקיבלה ("אמרו לי שהם יורידו את זה. אולי עשיתי טעות שלא בדקתי את העניין ... לא ירדתי לעומקו של עניין אם נקי או לא" – עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 1 – 3).

ב"כ המבקשת טען בסיכומיו שהמשיבה היא זו שנהגה בחוסר תום לב כאשר ציפתה שהמבקשת "תרדוף אחריה" על מנת להחזיר את ההלוואה וכאשר הדרישה היום מן המבקשת כפולה מזו שהיתה בעבר. ב"כ המשיבה טענה, מנגד, שעל אף ההתחשבות במצבה של המבקשת, הרי שאין להטיל בשל כך חבות על המשיבה רק בשל היותה בעלת כיס עמוק.

ככלל ניתן לומר כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. בעשרות שנות פסיקה בנושא זה נקבעו אמות מידה די ברורות בשאלה: מתי תינתן לנתבע רשות להתגונן ומתי תידחה בקשתו. ניתן לומר כי תינתן רשות להתגונן כאשר הנתבע מעלה בתצהירו שיש לו יסוד להגנה, או אפשרות מבוססת של הגנה, או הצעה סבירה של הגנה, או הגנה טובה לכאורה או עובדות המצביעות על סכסוך סביר. כל אלה הם מטבעות לשון שונים של אותו רעיון: שבשלב הזה של המשפט, אין הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת הוא יצטרך לעשות במשפט עצמו. אין בית המשפט השומע את הבקשה צריך לשקול את טיב הראיות של הנתבע ואת מהימנות העדים של הנתבע לעומת אלו של התובע. כל אלו הם עניין למשפט עצמו. על בית המשפט לשקול אם הנתבע הראה סיכוי של הצלחה בטענותיו. הייתה הגנה לכאורה בידי הנתבע - יורשה להתגונן בפני התביעה; לא הייתה כזו , או אם בית המשפט מתרשם שהגנתו של הנתבע היא הגנת בדים - לא יתן לו רשות להתגונן.

מעיון בטענות המבקשת לא מצאתי טענות הגנה של ממש וטענותיה מתמקדות, למעשה, בבקשה להתחשב במצבה הכלכלי ובחוסר יכולתה להחזיר כיום – לאחר שפרשה מעבודתה ובנסיבותיה האישיות – את ההלוואה שנטלה. המבקשת לא מתכחשת לקיומו של החוב ואינה טוענת כי פרעה אותו.

משכך, גם לו תינתן למבקשת הרשות להתגונן בפני התביעה, לא יהיה בכך אלא כדי "לדחות את הקץ" ולהוסיף לחיובי המבקשת הפרשי הצמדה וריבית נוספים.

אשר על כן, ונוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

מוצע, עם זאת, כי ייעשה על ידי הצדדים נסיון כן להגיע לפתרון מוסכם באשר לאופן תשלום חובה של המבקשת בדרך של חלוקתו לתשלומים או בכל מתכונת אחרת שתוסכם.

המשיבה תוכל להגיש נוסח פסק דין לחתימת בית המשפט, במידת הצורך.