תא"ק 28134-10-15 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' עוסמאן

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 15.10.15 מגיש התובע נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 63,832 ₪ בגין יתרת חוב בשתי הלוואות שנטלה הנתבעת מהתובע. לכתב התביעה צורפו הסכם הלוואה מיום 21.8.13 ע"ס 60,000 ₪, לוח סילוקין, שטר חוב, דו"ח בקשת הלוואה שנלקחה באמצעות המענה הטלפוני ביום 23.6.14 ע"ס 25,000 ₪, תדפיס רשימת הלוואות ללווה, מכתב התראה ותדפיס מידע על פריט דואר רשום , המלמד על מסירת מכתב ההתראה ביום 5.8.15.

2.ביום 15.11.15 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן. הנתבעת טוענת כי נכון ליום פתיחת החשבון אצל התובע הייתה עובדת שכירה בעמותת אפשר. הנתבעת טוענת כי התנהלה בחשבון בצורה נורמטיבית וכתוצאה מכך נהנתה ממסגרת אשראי עד כ 30,000 ₪. הנתבעת טוענת כי קיבלה הלוואה מהתובע והחזירה אותה בסדירות וללא פיגורים. עוד טוענת הנתבעת כי דאגה בעצמה להפקיד סכומים בחשבון כדי לכסות פיגורים ולשמור על מסגרת האשראי מאושרת למרות מצבה הכלכלי הקשה. הנתבעת טוענת כי התובע ביטל את מסגרת האשראי בחשבון באופן חד צדדי. הנתבעת טוענת כי לא הצליחה להתמודד בתנאי החשבון החדשים וכתוצאה מכך נותרה חריגה בחשבונה. נטען כי התובע לא פנה לנתבעת מעולם ולא הודיע לה על קיום חריגה בחשבון, עליה נודע לנתבעת במקרה. נטען כי התובע פנה ישירות לטיפול משפטי ללא התראה מוקדמת כמתחייב מהחוק. הנתבעת טוענת כי לאחר שנודע לה במקרה שהחשבון שלה עבר לטיפול משפטי, פנתה לב"כ התובע, החלה לנהל משא ומתן , אך כעבור ימים ספורים , בטרם קיבלה תשובה מהצעת ההסדר שהגישה, הוגשה נגדה תביעה ללא התראה. הנתבעת מבקשת להורות לתובע להמציא לה דפי מסגרת אשראי, דפי ניהול חשבון, לוח סילוקין של ההלוואה, פירוט אופן חישוב הריבית וההצמדה על החוב ופירוט מרכיבי החוב ואודותיו.

3.ביום 15.12.15 הוגשה תגובת התובע לבקשה. נטען כי , כפי שעולה מכתב התביעה, התביעה הוגשה חודשיים לאחר שהנתבעת קיבלה את מכתב ההתראה ולא הסדירה את החוב. נטען כי הנתבעת יצרה חוב פיגורים בשתי הלוואות בסכום משמעותי של 9,162 ₪ ולכן החוב הועמד לפירעון מיידי. נטען כי לא ברור על איזה מסגרת אשראי מדברת הנתבעת כאשר לא מדובר בתביעה בגין חוב בחשבון העו"ש אלא בתביעה בגין הלוואות. באשר לבקשה לגילוי מסמכים , נטען כי חלק מהמסמכים המבוקשים צורפו לתביעה ולא ברור מדוע לא נעשתה פנייה בעניין זה מאז קבלת מכתב ההתראה בחודש 8.15 ועד הגשת בקשת הרשות להתגונן. נטען כי אם התובעת הייתה פונה למומחה שהיה מבקש מהבנק מסמכים לצורך הכנת חוות דעת , אין ספק שהמסמכים היו מועברים למומחה ללא כל הסתייגות. באשר לטענות בדבר קיום משא ומתן , נטען כי הטענות שהועלו לא מוכרות לב"כ התובע ואין במשרדו עובדת בשם דנה הנזכרת בסעיף 24 של הבקשה. נטען כי לא ברור איזו הצעה אם בכלל העלתה הנתבעת בפני ב"כ התובע. לסיכום נטען כי מכבסת המילים שבבקשה אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן.

4.הנתבעת קיבלה באמצעות אחיה ביום 5.1.16 את התגובה ואת החלטתי מיום 15.12.15, המורה לנתבעת להשיב לאמור בתגובה תוך 20 יום ממועד קבלתה. כיוון שלא הוגשה תשובה לתגובה ולאור האמור בהחלטתי מיום 15.12.15 , התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בבקשה כללית וסתמית שדינה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

6.ראשית, לאחר שקוראים את התביעה והתצהיר אין מנוס מהמסקנה לפיה כל קשר בין התצהיר לבין התביעה הוא מקרי. כך למשל המבקשת טוענת כי לא קיבלה כל הודעה על חריגה בחשבון בהתעלם ממכתב ההתראה ותדפיס המידע על פריט דואר רשום , שצורפו לתביעה. כמו כן, כפי שציינה ב"כ התובע , לא ברור פשר הטענות שהועלו בתצהיר לגבי מסגרת האשראי , כאשר מדובר בתביעה המתייחסת לשתי הלוואות.

7.שנית, התצהיר לוקה בסתירות פנימיות. בסעיף 4 של התצהיר מצהירה הנתבעת כי היא החזירה את החזרי ההלוואה ללא פיגורים. מיד לאחר מכן, בסעיף 5 של התצהיר, מצהירה הנתבעת כי דאגה להפקיד סכומים בחשבון כדי לכסות פיגורים. אין כל הסבר מדוע היה צורך להפקיד סכומים בחשבון כדי לכסות פיגורים , כאשר החזרי ההלוואה בוצעו כסדרם ללא פיגורים. סתירות פנימיות שכאלה בסוגייה מהותית מהוות מאפיין מובהק להגנת בדים.

8.שלישית, הבקשה לגילוי מסמכים, כפי שהועלתה במסגרת התצהיר, אינה עומדת בדרישות הדין. ראשית, לא ברור מדוע הנתבעת זקוקה לכל המסמכים שהתבקשו כדי לפרט את טענות ההגנה שלה במידה הנדרשת לשם הגשת בקשת רשות להתגונן. שנית, לא ברור מדוע לא נעשתה פנייה נפרדת בעניין זה לב"כ התובע, טרם הגשת בקשת הרשות להתגונן. שלישית, חלק מהמסמכים שהתבקשו , דוגמת פירוט מרכיבי החוב ולוח סילוקין של ההלוואה , צורפו לכתב התביעה.