תא"ק 27738-12-15 כללית המרכז הרפואי האוני נ' ביטון ואח'

לאחר שערעור התובעת התקבל ובית המשפט המחוזי קבע כי לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעת התובעת, יש מקום ליתן הנחיות להמשך ניהול ההליך.

הבעתי דעתי בפסק הדין כי יש מקום למחוק את הכותרת של ההליך, אולם נוכח קביעתי כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לא הכרעתי בבקשה זו של הנתבעת. משההליך הוחזר להמשך דיון בפני, יש מקום ליתן החלטה בבקשת הנתבעת ואעשה כן כעת.

תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 קובעת:

202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1)תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית,

הבאות –

(א)מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;..."

בענייננו, טוענת התובעת כי קיימת התחייבות של הנתבעת ומצרפת לכתב התביעה מסמך בכתב, אולם מדובר במסמך שנערך על ידי התובעת והנתבעת סירבה לחתום עליו. אני סבורה כי לא ניתן לדון בתביעה זו במסגרת הליך בסדר דין מקוצר. ראה בהקשר זה בספרו של המלומד א. גורן במהדורה 12 משנת 2015 לספרו סוגיות בסדר דין אזרחי בע' 738 שם נאמר:

"... כשנדרש קיומה של "ראיה בכתב" הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע, העשוי על ידו או בחתימתו. אם המסמך נעשה בידי התובע עצמו, אין הוא מחייב כלל את הנתבע ואין להסתמך עליו בהליך כזה."

אוסיף עוד כי בסעיף 35 לכתב התביעה נטען כי הנתבעת חייבת בסכום התביעה הן מכוח התחייבות והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בנוגע לעילה של עשיית עושר נאמר בספרו של המלומד א. גורן הנזכר לעיל בע' 744 (תוך שהסתמכות על ע"א 3611/09 אלישיוב נ. בנק הפועלים בע"מ בע' 8) כדלקמן:

"ברגיל, עילת עשיית עושר ולא במשפט אינה כשירה לידון בסדר דין מקוצר והעלאתה בכתב התביעה, גם כטענה חלופית, עלולה להביא למחיקת כותרת ולהעברת הדיון למסלול של תביעה רגילה....".