תא"ק 27727-01-13 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' רצר עיצוב פרויקטים (1997) בע"מ ואח'

1.לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2.עיקר העובדות הצריכות לענייננו, הן כדלקמן:

2.1ביום 16/5/00 פתחה הנתבעת מס' 1 (להלן "החברה") חשבון עו"ש אצל התובע (להלן "חשבון הבנק").

2.2בד בבד חתמו הנתבעים מס' 2 ו-3, בעלי מניות בחברה, על כתב ערבות מתמדת לכל חובות החברה ללא הגבלה בסכום.

2.3נכון ליום 4/11/01 יתרת החוב הנטענת בחשבון הבנק עמדה על סך של 101,333 ₪ (להלן "יתרת החוב").

2.4הנתבעים שהו בארה"ב החל מחודש 10/01 ועד לשנת 2010 (כאשר הנתבע מס' 3 טען כי שב ארצה ביום 17/2/10 - ראה תצהירו מיום 10/6/12 ופירוט פרטי נוסע; בעוד הנתבעת מס' 2 טענה כי שבו ארצה בסוף שנת 2010 ובד בבד כי שבו בחודש מרץ - אפריל 2010 - ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 28-29). בכל התקופה הנתבעים מס' 2 ו-3 לא הגיעו ארצה (וראה גם עמוד 5 לפרוטוקול שורה 29).

2.5ביום 15/1/13 הגיש התובע תביעה זו שלפני לתשלום יתרת החוב בחשבון הבנק נכון ליום 4/11/01.

2.6בין לבין, פתח התובע ביום 1/4/02 תיק הוצל"פ נגד נתבע מס' 3 ואח' לביצוע שטר בסך של 36,411 ₪ (02-10082-02-5) ולכאורה ביצע מסירה ביום 19/2/2006 (ראה: נספחים ג' ו-ז' לתגובת התובע). ביום 10/6/12, או בסמוך לכך, הגיש הנתבע מס' 3 בקשה לביטול הליכים בטענה להעדר מסירה כדין עקב שהותו בחו"ל ועל יסוד כך נסגר תיק ההוצל"פ (ראה: נספח "ה" לתגובת התובע).

ויודגש - הנטען בהליך הוצל"פ זה סותר מניה וביה את טענת הנתבעת מס' 2 בעדותה לפני כי בטרם עזיבתם את הארץ נחתם ייפוי כוח לבתם אשר מונתה לפעול בשמם ובשם החברה ואף למכור את המבנה, אם יהיה צורך. לשיטתה, אף יש להניח שנחתם פרוטוקול המסמיך את בתם לפעול בשם החברה (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 15-20). למרבה הצער, עדות הנתבעת מס' 2 לא עוררה, בלשון המעטה, אמון וטענות אלה הועלו, לראשונה וללא כל תימוכין, בעדותה (וראה לעניין זה גם להלן).

כך למשל, לא הוגש תצהיר של הבת אשר לפי גרסה חדשה זו היתה מוסמכת לפעול בשם הנתבעים לכל דבר ועניין לרבות לשם הסדרת החובות. הבת אף לא זומנה לדיון הנוסף עליו עמדו הנתבעים בתוקף.

2.7בין לבין, גם פתח הבנק ביום 7/4/2002 תיק הוצל"פ נגד החברה ואח' בגין סכום של 68,725.06 ₪ (02-10083-02-6). התובע ביצע מסירה לחברה ביום 13/5/02 (ראה: נספח ז' לתגובת התובע). תיק הוצל"פ זה עדין פעיל (ראה: תצהיר מטעם התובע מיום 29/7/13).

2.8הנתבעים מס' 2 ו-3 היו בעלים של חברה נוספת (להלן "החברה הקשורה"). ביום 28/10/2001 מונה מפרק זמני לחברה הנוספת (תיק פש"ר חיפה מס' 502/01).

בישיבה זו הודה ב"כ החברה הקשורה כי הנתבעים מס' 2 ו-3 עזבו את הארץ. ב"כ הנושה דשם הודיע כי נותרו לחברה הקשורה חובות ויש חשש כי הנושים/ספקים יבקשו להיכנס לעסק ולקחת סחורה וציוד ועל כן התבקש מינוי מפרק באופן מידי שיארגן שמירה מסודרת. עוד הוסיף ב"כ הנושה כי הנתבעים מס' 2 ו-3 "בעלי החברה ככל הנראה עזבו את הארץ בכיוון אחד בלבד ואין מי שיפעל ויעשה את מימוש הנכסים" (ראה: נספח "ה" לתגובת התובע).

מסמכים אלה אינם עולים בקנה אחד עם גרסת הנתבעת מס' 2 בעדותה לפני בדבר עזיבה מסודרת, מינוי הבת כמורשית לפעול בשם החברה והעובדה שהם אלה שביקשו לפרק את החברה ובד בעת הטענה כי החברה המשיכה לפעול עוד שנים לאחר עזיבתם את הארץ עד שפורקה על ידי בית המשפט שנים מאוחר יותר. טענות אלה נטענו בעלמא וללא כל תימוכין וזאת מעבר לרושם העגום, כאמור, שהותירה עדותה והסתירות הפנימיות והחיצוניות שנתגלו בה.

כך או כך, חרף האמור בתצהירה, אין המדובר כלל בחברה הנתבעת מס' 1, כפי שהודתה לבסוף הנתבעת מס' 2 (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 3-5).

2.9ביום 3/8/09 ניתן דו"ח מפרק סופי ביחס לחברה הקשורה. לטענת הנתבעת מס' 2, במסגרת פירוק החברה קיבלו הנתבעים מס' 2 ו-3 באמצעות הבת סכום של 64,000 ₪ כדיבידנד (ראה: תצהירה מיום 3/10/13). ברם, המדובר, כאמור, בכלל בחברה הקשורה ולא בחברה. מכאן, גם מכלול הטענות כי החברה לא הותירה חובות נתבררה כחסרת ביסוס. מנגד, הנתבעים מס' 2 ו-3, שידעו אל נכון כי הותירו חובות בארץ, מצאו לנכון, לשיטתם, לוודא שסכום זה יועבר לידם בחו"ל על ידי הבת חלף השארתו בארץ לשם כיסוי החובות.