כיאל נ' מועצה מקומית ג'דידה-מכר

דין התביעה סילוק על הסף, מחמת מעשה-בית-דין, כפי שיפורט להלן.

1. לפניי תביעה כספית אשר הוגשה, בסדר דין מקוצר, ביום 13.8.17.

במסגרת כתב התביעה טוענת התובעת, כי שילמה לנתבעת תשלומי ארנונה ביתר, בסכום של 5,198 ₪, בשל חישוב שגוי של שטח דירת המגורים ושל התקופה שבעטיה יש לחייב את התובעת. כן טוענת התובעת, כי הנתבעת הטילה עיקול על משכורתה במשרד החינוך, ואף שהעיקול בוטל, לא הודיעה הנתבעת למשרד החינוך על ביטולו, וכך גבתה ממנה סכום נוסף של 7,551 ₪. התובעת עותרת בתביעתה להחזר סכומים אלו, יחד עם פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות בסך 10,000 ₪.

סך הכל הועמד סכום התביעה על 22,750 ₪.

2.משהתקבל כתב התביעה בידי הנתבעת פנתה זו לביהמ"ש בבקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת מעשה-בית-דין.

לבקשה זו צורף עותק כתב תביעה שהגישה התובעת לביהמ"ש המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בסכום זהה כמעט (גבוה ב-5,000 ₪, שכן שם נטען לעגמת נפש והוצאות בסך 15,000 ₪), ובטענות זהות לחלוטין.

כן צורף לבקשה פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט רניאל) מיום 12.6.17, לפיו נדחתה תביעת התובעת לגופה, אף על פי שלא הוגש מפניה כתב הגנה.

לטענת הנתבעת, פסק דין זה מקים מעשה-בית-דין החוסם את תביעתה הנוכחית של התובעת, כאשר מדובר בתביעה זהה לקודמתה, וכאשר התביעה הקודמת נדחתה, הן משום שהיה על התובעת להעלות טענותיה באפיק המנהלי (בפני מנהל הארנונה ובפני וועדת הערר), והן משום שלגופה לא הוכחה התביעה.

עוד טוענת הנתבעת, כי היה זה חוסר תום לב מצד התובעת להגיש תביעה זהה פעם נוספת, אף מבלי לציין כי תביעתה הקודמת נדחתה כאמור.