תא"ק 2608-03-15 פלקסמן נ' עיריית גבעתיים

בקשה למתן רשות להתגונן מפני תביעה כספית לתשלום סכום של 148,957 ₪, שיסודה בחוזה פיקוח על עבודות בנייה מיום 17.10.12 (נספח א' לכתב התביעה; "החוזה").

תמצית העובדות והטענות 

1.התובע, מהנדס בניין אזרחי, התקשר עם הנתבעת, עיריית גבעתיים, בחוזה פיקוח בו הוסכם שהתובע ייתן לנתבעת שירותי יעוץ, ניהול ופיקוח בפרויקט להקמת חניונים תת קרקעיים וגני ילדים בעיר גבעתיים ("הפרויקט"). לפי המוסכם, שכר טרחת התובע יעמוד על 8% מאומדן הפרויקט לביצוע בתוספת מע"מ, וישולם לפי 8% מכל חשבון שיגיש הקבלן ויאושר על ידי העירייה, ובכפוף לאישור מהנדס העיר (סעיף 4 לחוזה).

לפי האמור בכתב התביעה, ביום 21.05.14 הגיש התובע לנתבעת חשבון סופי עבור הפרויקט, בו כתב שהחשבון הסופי שאושר לקבלן עומד על 7,920,673 ₪ בתוספת מע"מ ובהתאם הוא זכאי לשכר טרחה בשיעור 8% היינו בסך 633,653 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר מסכום זה יש להפחית סכומים ששולמו בחשבונות קודמים בסך 517,850 ₪, והיתרה לתשלום עומדת על 115,803 ₪ בתוספת מע"מ, סה"כ 136,647 ₪ (נספח 2 לכתב התביעה). התובע טוען שלמרות ששכר הקבלן אושר ושולם, ולמרות ששכר טרחתם הסופי של כל המעורבים בפרויקט אושר ושולם, שכרו שלו לא אושר בטענה שלא נותר תקציב.

התובע שב ופנה ודרש את שכרו, ומשכל פניותיו לא צלחו, הוגשה התביעה. יש לציין שהתביעה דנן היא תביעה מתוקנת, ובכתב התביעה המקורי נכללו ראשי נזק נוספים בהם דרישה לפיצוי בגין נזקים נוספים בגין הפרת החוזה, התארכות ההליכים מול העירייה ועוגמת נפש. בכתב התביעה המתוקן נמחקו סעדים אלו, שלא תאמו הגשת תביעה בסדר דין מקוצר.

2.הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בה היא טוענת שהתובע הפר התחייבויותיו החוזיות, התרשל כלפיה והסב לה נזקים רבים העולים על סכום התביעה. לטענתה לא רק שהיא אינה חבה לתובע דבר, אלא שהתובע חב לה כספים רבים.

לטענת הנתבעת הרקע למחלוקת בין הצדדים היא חריגה רבתית מאומדן התקציב הראשוני של הפרויקט, אומדן שהוכן על ידי התובע עצמו, כאשר עלות הפרויקט בפועל חרגה עשרות אחוזים מהאומדן. לטענת הנתבעת, החריגה נעשתה ללא אישורם של הגורמים המוסמכים בעירייה, אך באישורו של התובע שאמור היה לפקח ולמנוע את החריגות. התוצאה היתה כי היא נאלצה לשלם לקבלן סכומי כסף נוספים וניכרים, ולא יתכן שהתובע האחראי למחדל ייבנה מהחריגה ומהתשלומים הנוספים ששולמו לקבלן.

הנתבעת מכחישה גם את הסכום הנטען בחשבון הסופי וטוענת שהתובע זכאי אמנם ל – 8% מהחשבון הסופי שיאושר לקבלן, אך זאת כפוף לאומדן הראשוני של עלות הפרויקט, וככל שיש חריגה מהאומדן זכאי התובע לתוספת תשלום, אך ורק אם החריגה אושרה כדין על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה, דבר שלא נעשה. יתרה מזאת, לטענת הנתבע, אף אם תתקבל שיטת החישוב של התובע, החשבון שנשלח שגוי, ולפי כרטסת עדכנית של הנהלת חשבונות של התובע שולמו לו כספים עודפים בסכום של 138,732 ₪, ועליו להשיבם לנתבעת.

הנתבעת צירפה לבקשה למתן רשות להגן את תצהירו של מר טורגוביצקי, מנהל מחלקת מבני ציבור בעירייה וכן חוות דעת מומחה של רו"ח מר בוכניק בה נכתב שנמצאו ליקויים בתפקודו של התובע בפרויקט.

3.מר טורגוביצקי נחקר על תצהירו ובחקירתו העיד כי הוא אישר את החשבון הסופי שהוציא התובע בכפוף לאישור החשבון הסופי של הקבלן (עמ' 2 שורות 8 – 10), והוא חוזר ומאשר את החשבון אף עתה, במועד העדות. העד העיד כי אינו יודע מדוע החשבון לא שולם (עמ' 3 שורות 27 – 30), כי החשבון הסופי של הקבלן אושר ושולם, והוא אישר כי שכרו של התובע נגזר משכר הקבלן ומהחשבון הסופי שאושר (עמ' 5 שורות 29 – 31). העד העיד שעל פי חישוביו התובע לא קיבל תשלומים עודפים (עמ' 4 שורות 8 – 10) וכי המספרים והנתונים שפורטו בתצהירו שגויים (עמ' 5 שורות 9 – 13). בסיכום החקירה שב העד והעיד כי הוא אישר את כל החשבונות ששלח התובע לאחר שווידא שהתובע עומד בכל התחייבויותיו, שהחשבונות אושרו גם על ידי מהנדס העיר, ואין לו כל תשובה מדוע החשבונות לא שולמו (עמ' 6 שורות 1 – 8).

4.בסיכומיה שבה הנתבעת וטוענת שיש ליתן לה רשות להגן כדי שניתן יהא לברר את מכלול טענותיה נגד התובע בגין פעילותו בפרויקט, בגינן נגרמו לה נזקים ניכרים. התובע טוען כי מעדותו של עד הנתבעת עולה שמדובר בהגנת בדים ויש לדחות את הבקשה.

דיון

5.ההלכות לעניין מתן רשות להגן ידועות. הכלל הוא שעל בית משפט לפתוח דלתותיו בפני נתבע המגלה הגנה, ולו בדוחק, ורק כאשר ברור ונעלה מכל ספק שאין לנתבע כל הגנה אפשרית תדחה בקשתו. בשלב זה של הדיון, הנתבע אינו נדרש להוכיח גרסתו ובית המשפט אינו בודק את אמיתות הטענות, את הגיונן, את סבירותן או את אמינותן. כל עוד לא קרסו טענות ההגנה בעת חקירת המצהיר, יש לצאת מההנחה שהנתבע יוכיח טענותיו, ועל יסוד זאת לבחון אם הטענות מגלות הגנה אפשרית מפני התביעה. עם זאת, שעה שעולה שאין בידי הנתבע כל הגנה, וטענות ההגנה קרסו במהלך החקירה הנגדית, אין ליתן לנתבע רשות להגן.

6.מחקירתו הנגדית של נציג העירייה עולה כי אף הוא סבור שצריך היה לשלם לתובע את שכרו, כי לא שולמו לו כל תשלומי יתר, כי הנתונים שהובאו בתצהירו שגויים, ולמעשה אין לו כל תשובה לשאלה על שום לא שולם החשבון הסופי עד היום.

מעדות זו אין אלא להסיק שאין לה לנתבעת כל הגנה אפשרית מפני התביעה. אם העד מטעמה מאשר בעדותו שהנתונים המספריים שהובאו בתצהירו שגויים, אם הוא מאשר שלא שולמו תשלומי יתר, אם הוא מעיד שהחשבון שהוציא התובע אושר על ידו ועל ידי מהנדס העיר, ואם הוא מאשר שאין בידו כל תשובה לשאלה מדוע לא שולמו הכספים, יש לקבוע שטענות ההגנה קרסו בחקירה הנגדית, ולא נותרה בידי הנתבעת כל הגנה אפשרית.

7.אלא שבכך לא תם הדיון. הנתבעת טוענת בנוסף, כי התובע לא מילא תפקידו נאמנה, והוא גרם לה בכך נזקים כבדים העולים בהיקפם על סכום התביעה. לתמיכה בטענה זו הגישה הנתבעת את חוות דעתו של רו"ח מר בוכניק.

משמעות טענה זו היא כי עומדת לנתבעת טענת קיזוז בגובה מלוא סכום התביעה. טענת הקיזוז פורטה בסעיף 16 לבקשה בו טענה הנתבעת שהיא מבקשת לקזז כל סכום המגיע לתובע, ככל שיקבע כך, כנגד הסכומים המגיעים לה ממנו.