תא"ק 25996-02-17 שמואל ואח' נ' שם טוב

1.בהמשך להחלטתי מיום 15.2.17 ומשהובא בפני עותק מכתב התביעה (לאחר שלכתחילה עמדה לפני בקשה לסעד זמני ללא הליך עיקרי), תובא החלטתי להלן;

2.לפני בקשה לסעד זמני, המוגשת אף במעמד צד אחד, במסגרתה עותרים המבקשים (בעלי דירה) לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיב (דייר מוצע בדירה שהושכרה בדמי מפתח) להיכנס לדירה בת 5 חדרים בתל אביב. הבקשה הוגשה יחד עם תביעה לפינוי מושכר.

3. כעולה מטענות המבקשים, המבקשים הם בעלי דירה שהושכרה בדמי מפתח לגב' יעל רון. בשנת 2014 הגישו המבקשים תביעה לפינוי מושכר בעילת נטישה בטענה כי גב' רון נטשה את המושכר (15392-10-14), הגב' רון מצידה הגישה לבית הדין לשכירות בקשת הרשאה (24863-10-14).

בחודש דצמבר השנה ניתן פסק דין לפיו גב' רון לא נטשה את המושכר וכי על הצדדים לפעול בהתאם להסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין לשכירות (ראו החלטה מיום 21.12.16).

בבית הדין לשכירות הסכימו הצדדים כדלקמן:

"אנו מקבלים את המלצת ביהמ"ש ומסכימים כדלקמן:

הבקשה להעברת מושכר תתקבל.

יחד עם זאת, מוסכם כי העברת המושכר בפועל, כמו גם תשלום דמי המפתח, יעוכבו עד לאחר הכרעה בתביעת הפינוי בת.א 15392-10-14.

ניתנת למשיבים [ט.ל – המבקשים כאן] האפשרות להודיע עמדתם לעניין קבלת החזקה במושכר וזאת בתוך 15 יום מיום מתן פסק דין בתביעת הפינוי, ובמידה שהתביעה תדחה... "

4.המבקשים לא חולקים על כך שהחליטו שלא לממש את זכותם בהתאם להסכם הפשרה (ראו סעיפים 9-10 לבקשה). על כן הועבר המושכר בפועל לדייר המוצע - המשיב כאן. בעניין זה אף פנה ב"כ המשיב אל המבקשים לצורך קבלת חשבון הבנק של המבקשים להעברת הכספים – הם אכן העבירו את מספר חשבון הבנק (ראו סעיף 12 לבקשה). כמשתקף מהבקשה נעשו ניסיונות לשלם את הסכום בו חב המשיב (ראו בעניין זה תכתובות הצדדים שצורפו כנספחים לבקשה).

5.התנהלות הצדדים המתוארת לעיל שיקפה לכאורה את הסכמות הצדדים – המבקשים ויתרו על זכותם לקבל את החזקה במושכר, הדייר המוצע ביקש להעביר את הסכומים למבקשים, הם אף לא הביעו לכך התנגדות והעבירו אף לשיטתם את מספר חשבון הבנק.

אלא שבכל זאת הוגשה בקשה זו לאסור על המשיב להיכנס למושכר, זאת מאחר שעל פי הטענה התשלום בוצע באיחור של 3 ימים ולכן לשיטת המבקשים פקעה זכותו של המשיב לקבל את החזקה במושכר.

לאחר שנתתי דעתי לטעמי הבקשה שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה –

6.בשונה מהאופן בו הוצגו העובדות בבקשה הרי שהלכה למעשה המבקשים עותרים לצווים זמניים אשר ישנו את המצב הקיים ולא ישמרו אותו – היינו צווי עשה - אשר הלכה היא כי יינתנו רק במצבים חריגים.

ודוקו, המשיב כבר נמצא במושכר, כך משתקף מכך שהבקשה מוגשת בגדרי תביעה לפינויו של המשיב מהמושכר. העובדה שהמשיב גר במושכר משתקפת אף מנספחי הבקשה, וראו למשל מכתבו של המשיב מיום 8.2.17 (נספח ח לבקשה) בו נטען כי דוד המים החמים לא פועל וכי הוא מבקש את אישור המבקשים לבצע תיקון לתקרת המרפסת הרופפת. בנסיבות אלו בקשה לאסור עליו להיכנס למושכר היא הלכה למעשה בקשתו להוציא מן המושכר אליו נכנס על יסוד הסכמה קודמת. צו עשה להוצאת המשיב מן המושכר, הינו צו חריג, ולא עלה בידי המבקשים להצביע על נסיבות חריגות כלשהן המחייבות שינוי המצב הקיים כבר בשלב הדיוני הנוכחי – שלב הסעד הזמני.

7.זאת ועוד, הסעדים המבוקשים בגדרי הבקשה לסעד זמני חופפים לסעדים המבוקשים בגדרי ההליך העיקרי (פינוי המשיב מן הנכס); הלכה ידועה היא כי בית המשפט לא ייטה להעניק סעד זמני הזהה לסעד העיקרי (ראו: רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552 (1989)). בענייננו לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי המקרה דנן הוא מקרה חריג המחייב סטייה מן ההלכה המחייבת.

8.לא זו אף זו הרי שהבקשה לסעד זמני נעדרת כל התייחסות לא רק לסיכויי התובענה אלא גם לשאלת מאזן הנוחות ובהקשר זה ככל שהמחלוקת כספית בעיקרה – הרי שמדובר בנזקים כספיים, הדירים במהותם .