תא"ק 25882-01-11 עיריית אלעד נ' בכור

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 31.3.15.

השתלשלות ההליכים תוזכר בתמצית:

ביום 13.11.14 התקיים דיון בבקשה שהגיש המבקש למתן רשות להתגונן כנגד תביעה שהגישה המשיבה, ובה נטען כי הוא חב כ-97 אלף ₪ בגין מיסים מוניציפליים.

ביום 18.11.14 ניתנה החלטת בית המשפט ולפיה הוענקה למבקש הרשות להתגונן בפני התביעה, בכפוף להפקדת ערובה בסך 2,000 ₪.

החלטת בית המשפט נשלחה למבקש על פי הכתובת שצוינה הן בכתב התביעה והן בהודעת ב"כ של המבקש כאשר זה האחרון ביקש להשתחרר מן הייצוג. על גבי אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט צוין כי דבר הדואר לא נדרש.

משכך, ומלא הפקיד המבקש את הערובה שנקבעה, הורה בית המשפט על דחיית ההתנגדות וניתן פסק דין כנגד המבקש.

המבקש טוען כי לא קיבל את החלטת בית המשפט וכי יש לתת לו את יומו בבית המשפט.

למותר לציין שהכתובת אותה ציין המבקש בבקשה לביטול פסק הדין היא אותה כתובת אליה נשלחה החלטת בית המשפט.

המשיבה טענה בתגובתה כי המחדל שציין המבקש הוא כזה הנעוץ בו, ואין בו כדי להצדיק את ביטולו של פסק הדין. המשיבה הזכירה גם כי הבקשה לפסק דין הוגשה רק כשלושה חודשים לאחר המועד שבו כבר היתה זכאית, לכאורה, ליטול פסק דין נוכח מחדלו של המבקש. עוד חזרה המשיבה על הטענות בדבר חולשת הגנתו של המבקש.

המבקש השיב לתגובה. לעמדתו הוא לא "היה חייב לכתת רגליו כדי לקבל את פסק הדין. חובת ההמצאה מוטלת על מזכירות בית המשפט או על התובעת שיש לה עניין בביצוע ההחלטה, ואין שום כלל בדין המחייב את [המבקש] לבזבז יום עבודה כדי לנסוע אל בית המשפט ולקבל את פסק הדין" (ס' 3 לתשובה).

מן הראוי להזכיר כי חובה על בעל דין לעקוב אחר הליכים שיזם ולוודא את שנעשה בהם. המבקש הוא שהגיש את הבקשה למתן רשות להתגונן ולו העניין הראשון במעלה לקבל את החלטת בית המשפט ולנהוג על פיה. טענות המבקש בדבר "כיתות רגליים" ו-"בזבוז יום עבודה" מוטב היה לולא נטענו.

יוזכר, עם זאת, כי בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.