תא"ק 2585-01-15 בנק מזרחי טפחות באר שבע סניף ראשי 20426 נ' לוגבינסקי

מונחת בפניי בקשה ליתן צו נגד התובע לגילוי מסמכים כללי וספציפי, ובה בעת, להורות לתובע להשיב על השאלון המצורף.

בתגובת התובע ציין בא כוחו, כי ככל הנראה בשל שגגה משרדית, בקשת הנתבעת, באמצעות בא כוחה, לא הובאה לידיעתו, ומכל מקום, כי אין הוא מתנגד להמצאת המסמכים המבוקשים לידי ב"כ הנתבעת, כמו גם ליתן תצהיר גילוי מסמכים כמבוקש.

בנסיבות אלה, אני מורה כי הצדדים יפעלו הדדית להמציא תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין לצד שכנגד, ובכלל זה, כמוסכם, ב"כ התובע ימציא לידי ב"כ הנתבעת כלל המסמכים שנתבקשו בבקשה, וזאת תוך 30 יום מהיום.

באשר לשאלון -

תקנה 107 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתווה את הסייג בגדרו יבחן ביהמ"ש האם להתיר את השאלות, תוך שנקבע כי "הרשות לא תינתן אלא לשאלות שהן לעניין הנדון, ולא די שיהיו קבילות בחקירה שכנגד של עד בעל פה".

תקנה 120(ב) לתקנות מוסיפה וקובעת כי ביהמ"ש לא ייתן צו למסירת שאלון, "אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות...".

ככלל, ההלכה הפסוקה מורה כי במסגרת שאלון יהא רשאי השואל להתייחס אך ורק לשאלות מהותיות ורלוונטיות, לגביהן ניטשת פלוגתא בין הצדדים, ובנוסף, כי השאלות ניבטות כחלק מעילת התביעה המוגדרת.

בכפוף לכך, הרשות להציג שאלות איננה מוגבלת בהכרח לעובדות ישירות השנויות במחלוקת, אלא היא מתייחסת לכל עובדה אחרת שיש לה רלוונטיות לגבי העובדות הישירות (ראה, למשל, ע"א 687/70 עוזיאל נ' מישאל, כו(1) 387).

עם זאת. השאלון לא נועד להחליף את החקירה הנגדית, ובפרשת כיאט שצוטטה בתגובת התובע, נקבע אומנם שמטרת השאלות נועדה לקבל אינפורמציה שתסייע למבקש בהוכחת טענותיו או בכרסום עמדת הצד שכנגד, להשיג הודאה מהצד האחר, ולחסוך בהוצאות ובטרחה נלווית.