תא"ק 2568-06

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה על ידי כב' הרשם אורי פוני ביום 25.8.2006.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.ביום 14.1.2006 הגיש המשיב התביעה שבכותרת. ביום 30.3.2006 האריך בית המשפט את המועד להגשת כתב הגנה עד ליום 1.5.06. בתאריך זה הגיש המבקש בקשה בה טען נגד סמכותו המקומית של בית משפט זה, וביקש לשוב ולהאריך המועד להגשת כתב הגנתו (להלן: הבקשה השניה). בית המשפט העביר הבקשה לתגובת המשיב וקבע בהחלטה מיום 8.5.06 : "עד למתן החלטה אחרת המועד להגשת כתב הגנה מוארך". אין מחלוקת כי ביום 28.8.2006 ניתן פסק דין בהעדר הגנה על סכום של 678,550 ₪ .

2.לטענת המבקש טוען כי על קיומו של פסק הדין נודע לו שלושה שבועות לפני הגשת הבקשה כאשר נודע לו על קיומו של תיק הוצל"פ נגדו בסכום של 1.9 מיליון ₪, אשר נפתח אך בתחילת 2015. לטענתו, מאז ההחלטה המאריכה המועד להגשת כתב ההגנה לא התקבלו בידו החלטות או בקשות אחרות ומשלא היה מיוצג לא סבר כי עליו להגיש כתב הגנה כלל. בהעדר החלטה המורה לו להגיש כתב הגנה לא היה עלייו לעשות כן ופסק הדין שניתן בטל מעיקרו ויש לבטלו מחובת צדק.

לחלופין טוען הוא כי משלא הומצא לו פסק הדין מעולם, טרם החלו להימנות 30 הימים הקבועים בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), וביקש את בית המשפט לבטל את פסק הדין נוכח סכומו העצום.

3.המשיב טוען כי בבקשה השניה להארכת המועד להגשת כתב ההגנה ביקש המבקש ארכה בת 60 ימים והחלטת הרשם פוני קיבלה בקשה זו, כך שהיה עליו להגיש כתב הגנה עד ליום 8.7.06. אולם ודאי שלא ניתנה לו ארכה שאינה מוגבלת בזמן.

המשיב הוסיף כי במסגרת הליך זה הוטל עיקול על נכס בתל אביב שבבעלות המבקש שנותר קיים, ומכאן שברור כי המבקש ידע על קיומה של תובענה זו.

המשיב טוען כי המבקש ידע על קיומו של ההליך אך זלזל במשך שנים בקיומו ולא פעל בצורה סבירה ואחראית. לטענתו בינואר 2014 פנה המבקש ביחד עם דמות שלישית המעורבת בהתקשרות ביניהם לעו"ד פוריס ואף נחתם כתב כוונות וסילוק טענות שהודפס על ידי המבקש וחתום על ידו.

באשר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, טוען המשיב כי נפתח בחודש אוקטובר 2014 וההמצאה למבקש בוצעה ביום 25.12.14 . מכאן שאף לשיטת המבקש עצמו, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף 30 הימים הקבועים בתקנה 201 לתקנות והמבקש לא הראה "טעם מיוחד" להארכת המועד כמצוות תקנה 528 לתקנות.